פתח עינים על מכות יא.

למימרא דכל דבור לשון קשה וכו'. עיין מ"ש מהרש"א ועמ"ש הרב יפה תאר ב"ר ריש פרשה כ"א וכתבתי בעניותי על דבריהם בספרי הקטן פני דוד פרשת וארא בס"ד:

אמר רב יהודה אמר רב קללת חכם וכו' מנ"ל מאחיתופל וכו'. אע"ג דאמרו בתנא דבי אליהו דף קס"ה מס' זקוקין דנורא דאחיתופל היה יודע דאין נושאין הארון אלא בכתף ולא אמר לדהע"ה ולכך נענש ע"ש. מ"מ אופן מיתה זו דיחנק היה מקללתו של אדוננו דוד הע"ה דאמר כל היודע ואינו אומר יחנק בגרונו ועיין בסמוך. ואע"ג דמדברי רש"י בסוכה דף נ"ג משמע דדוד הע"ה כבר היה יודע דמותר ולא אמר מפני כבודו של אחיתופל שהחשיבו כרבו וכמו שכתבתי בעניותי שם ונדפס ס"ס הקטן שמחת הרגל ע"ש מכל מקום כונת מ"ש דוד ע"ה כל היודע לומר ואינו אומר כונתו שהוא רשאי לומר ומותר לו לאפוקי מאן דלא אפשר לומר מחמת איסור או סרך איסור ודוק ועמ"ש בעניותי שם בסוף קונטרס שמחת הרגל:

כתב שם שדי אחספא וכו'. כתב הרב תורת חיים בחידושיו לסנהדרין לדף כ"ב דהאי שם דכתב הוא שם י"ה ועפ"ז יישב ודרש. ואם קבלה נקבל. אמנם הבט ימין וראה במדרש שמואל פרשה כ"ו ובירושלמי פרק חלק דאמרו שמצא דוד הע"ה חרס שהיה על פני תהום והשליכו והוא היה מעמיד התהום ובמדרש רות מהזהר דף כ"ו ע"ג (מזהר חדש דפוס ויניציא) אמרו מה עשה הקב"ה נטל כמין צרור של חרס וחקק שמו של ע"ב שמות והשליך לתוך המים ועמדו ע"ש. והרואה יראה שיש כמה שינוים בין גמרין ובין הירושלמי ובין אגדת שמואל ואין להאריך בזה: אך שבתי וראה מאי דכתיבנא בעניותין בסמוך דאע"ג דכבר נתחייב מיתה אחיתופל על ענין הארון היה אופן חניקתו מקללת דהע"ה ואע"ג דשם בתנא דבי אליהו שהבאתי לעיל אמרו שהוא מדה כנגד מדה שכשם שתפס ההלכה בגרונו ולא אמר אותה לרבים לפיכך מת בגרונו בחניקה ע"ש. עדין אפשר לומר שהיה יכול למות באסכרא וכיוצא כשם שתפס ההלכה בגרונו ולא יזכר עליו שם חנק ויהיה חולי שבא לו מן השמים אך מקללת דוד הע"ה חנק את עצמו. אמנם בירושלמי שם אמרו דדהע"ה על הארון קלל דהיודע לאוקמיה ולא אמר יחנק וכו' ע"ש:

א"ר אבהו קללת חכם אפילו על תנאי וכו' כתיב ולא הלכו בניו בדרכיו. אע"ג דאמרינן בשבת דף נ"ה דבני שמואל לא חטאו. וגם פירשו המפרשים דקללת עלי היתה דלא יהיה זקן בביתו שלא יהא נראה סימן זקנה כלל אפילו שערות לבנות ומשו"ה קפצה זקנה על שמואל להורות דלא היה בכלל קללת עלי. מ"מ קצת בצד מה בני שמואל נתקיים קצת בהם דלא הלכו בדרכיו: