פתח עינים על קידושין מ:

אראב"ץ למה צדיקים נמשלים בעה"ז וכו' וכבר היה ר' טרפון וכו'. פירש"י נקצץ ממנו נופו כך נפרעים מצדיקים מיעוט עונות שיש בידם וגבי רשעים פירש נופו מעט ממנו אף אלו יש בידם מיעוט טובות וזכיות נקצץ נופו קבלת שכרם היא קציצת נופם. ובמ"ש וכבר היה ר"ט כתב מהרש"א בחידושי אגדות מהאי לישנא וכבר וכו' משמע דקאי אסוגיא דלעיל מיניה ולא ידענא מאי שייך הא מילתא אסוגיא דלעיל וע"ש מ"ש הרב ז"ל. והיה מקום לדקדק על הרב ז"ל דאלו שתי בריתות נפרדות רישא עיקרה באבות דר' נתן פ' ל"ט. והא דקתני וכבר וכו' עיקרה מספרי פ' עקב אעפ"י שיש שינוי מ"מ אתחולי בריתא דספרי וכבר וכו' אלא דאפשר דדייק הרב על הש"ס דמייתי להו אהדדי ונקט לשון וכבר היה וכו' והו"ל למימר ת"ר או תניא וכבר וכו': ודרך דרש אפשר בהקדים מאי דהראשונים שאלו מה טעם רבונא דעלמא כוליה נתן שכר מצות שעשו רשעים בעה"ז והלא ברחמיו הי"ל להניח אלו המצות שיטלו שכרם באחרית הימים בעוה"ב וכבר בעניותין אנא נפשאי כתבי' בכמה מקומות בדרושים שיש תירוצים שונים לחקירה זו. איכו השתא קדים עלי ארש ארדוף אצי"ג הני שינויי דאיצטריכו לן. ויצא הראשון מהרב כלי חמדה דקי"ל רובו ככולו ואזלינן בתר רובו ולכן הצדיקים שרובן זכיות לכך נפרע מהם מיעוט עונות בעה"ז והלך אחר הרוב. והרשע דרובו עונות רובו ככלו ומיעוט מצות גדל פר"ע בעה"ז וכך היא המדה למיזל בתר רובא: ושני בקדש מז"ה בחסד לאברהם מעיין ד' נהר ח' כתב דהמצות שעושה הרשע יש בהם מעט אור וחיות ואינן עולים למקום השכר האמיתי ופוסקים לו שכרו למטה בעה"ז. [וקרוב לזה ראיתי בפי' הזהר כ"י להרב עיר וקדיש הרמ"ז בסגנון אחר כי מצות הרשע אינן פועלים ברוחניות אלא נמשך עביות וגסות לעניני העה"ז זהו תורף דבריו וכתבתיו לעיל:] ועוד שמעתי מפה קדוש הרב החסיד כמהר"ר גדליה חייון זלה"ה כי מדתו ית' לתת לכל אחד עפ"י מדותיו דהצדיק דכל ישעו וחפצו בעה"ב. והעה"ז הבל הוא בעיניו. כה יעשה לו להשלים לו שכר העה"ב. ובעה"ז שאינו חשוב בעיניו יצטער על מיעוט עונות. והרשע כי כל מגמתו בעה"ז לקנות הון ועליות מרווחים ולבושי מכלול ויתר תאוות גופניות ואינו חושב בעה"ב ככה יעשה להרחיב לו בעה"ז במיעוט מצוות ויצא נקי: ואני בעניי אז אמרתי הנה באתי לכלל ישו"ב מעין דוגמת תירוץ מז"ה במ"ש בזהר הק' והרב האר"י זצ"ל דהרשע העושה מצוות ולומד תורה הכל הולך לסט"א וישב ממני צב"י כל טוב התורה והמצוה. אמור מעתה מה ישלם בעה"ב וכל טובו דין עש"ק ביש עשוק בסט"א רק שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה לכך הוא משלם לו בעה"ז מעין דוגמת שכר מ"ב קרבנות דבלק וכיוצא ועוד אפשר לומר על דרך תירוץ הרב כלי חמדה בסגנון אחר במ"ש במכות דף י"ב דתנן התם אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום וכו' הכל הולך אחר הנוף ופריך הש"ס מבריתא דמעשר שני ומייתי פלוגתא דתנאי ומסיק. רב אשי אמר מאי אחר הנוף אף אחר הנוף ופירש"י משום דבכוליה גמרא נוף בתר עיקר אצטריך לענין מקלט זמנין דשדי בתר נוף לחומרא. ויש שי' לראשונים בסוגי' ואריכות בפסקי הרמב"ם. ומעין דוגמא הוא בענין הרשע דיש לו קצת זכיות הלא מזער ודינא הוא למשדי נוף בתר עיקר ולא היה צריך לשלם. אך בחסד ה' לפנים משורת הדין אל פניו ישלם לו והו"ל נקצץ נופו דבהא אין אומר ואין דברים לכ"ע: אמור מעתה אפשר דכל הני שינויי רמז ר' אליעזר בר צדוק במתק לשונו ואמרי קדוש וישא משלו למה צדיקים נמשלים בעה"ז וכל עצמו הנה זה בא להסביר לנו ענין זה ומשום יתובי דעתא בחקירה הנז'. וכה אמר לאילן דכלו עומד במקום טהרה. ובכללות דבריו ממילא רווחא החקירה הנז' דדינא הוא ללכת אחר העיקר. ומחסדו דמשלם בעה"ז ונקצץ נופו. ותו שרובו טהור ואמטו להכין אזלינן לצדיק בתר רובא ומיעוט עונות סובל בעה"ז שנאמר ואחריתך ישגא ונתן טעם מא"ד מפני שהרוב הוא טוב והלך אחר הרוב כמו שתירץ הרב כלי חמדה. והרשע לאילן שכלו עומד במקום טומאה. רמז תירוצנו שגם התורה והמצות עשוקים בסט"א. ונופו למקום טהרה רמז תירוץ מז"ה שהמצוה שעושה אינה עולה אלא היא למטה והוא נוטה למקום טהרה אבל אינו עולה למקום טהרה ולכן בא בשכרו בעה"ז שנאמר יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות. רמז בזה טעם הרב החסיד הנז' דמדתו יתברך לתת לאיש כדרכיו וכיון שרצונו בקניני העה"ז ומואס בעה"ב פורע לו כפי חפצו וז"ש יש דרך ישר לפני איש כי הולק הוא אחרי הבלי ותענוגי העה"ז וזה ישר בעיניו. ואחריתה דרכי מות שמעט מצות פורעין לו בעה"ז. ולאשר ראב"ץ תלי זייניה דהכל לפי רוב המעשה ודימה לאילן שכלו עומד במקום טהרה וכו' כמו שנאמר. השתא באנו לחקירת אי תלמוד גדול או מעשה גדול. לז"א וכבר נשאלה שאלה זו דייקא אשר היא העולה לפי דברי ראב"ץ דהכל לפניו ית' לפי רוב המעשה כבר נשאלה שאלה זו ונחלקו ר"ע ור' טרפון והכריעו כלם דתלמוד גדול שמביא לידי מעשה ונמצא דהמעשה הוא עיקר ואזלינן בתר רוב מעשיו ומשו"ה אמר ראב"ץ שכלו עומד במקום טהרה וכו' דאחר רוב המעשה אזלינן כדבר האמור ולזה חיבר הש"ס שתי הבריתות והיו לאחדים בידו כאלו הם שפה אחת:

וטעם זקנים ר' טרפון ור"ע אפשר דר"ט סבר מעשה גדול היינו מטעם דמעשה תלוי בנפש וכיון דרמ"ח מ"ע ושס"ה לא תעשה הן הן גופי תורה להכי סבר דמעשה גדול וגם דצריך לתקן הנפש תחילה כי איך ישית לבו אל הרוח והנפש פגומה. ור' עקיבא סבר דת"ת תלוי ברוח ורוח גדול מהנפש א"כ תלמוד גדול. ושאר תנאים הכריעו דודאי צריך לתקן הנפש תחילה. אמנם הרוח הוא סיבה לקיים המצוות ולכך אמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה דהת"ת ברוח והרוח שהוא מחלון מכין לרות תכשיטיה וא"כ הרוח גדול שהוא בת"ת וע"י התורה מכניע היצה"ר ויוכל לקיים המצות [זה בנוי על הקדמת האר"י ז"ל שכתבנו במ"א ועיקרה מז"ח] אמטו להכי נענו כלם ואמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה: