פתח עינים על קידושין ל:

ת"ר ושמתם סם תם וכו' זה המאמר עמדתי עליו בעניותי בס' הקטן דברים אחדים ובמאמרים הבאים ע"ש באורך:

בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין אפשר כי יצר גימטריא ש'. והתורה אש אחד יותר ולכך מבטלת תורה ליצר. ומ"ש תבלין היינו שאם יזכה וילמוד לשמה כדחזי יעשה היצה"ר טוב ונמצא שהתו' תבלין דכמו שהתבלין מתקנים התבשיל שיעלה על שלחן מלכים כן התורה מתקנת היצה"ר לעשותו טוב: (ב) ואפי' כי שרש יצה"ר הם פ' ופ' והם גימט' תרי"א. ולכן תור"ה גימטריא תרי"א אגוני מגנא ואצולי מצלא לבטל היצה"ר: (ג) וכבר בדרושים כתבנו משם הרב יערות דבש שכתב כי אין מגרש כח הנחש כי אם האש כי ארס הנחש שרשו מיסוד העפר ונחש עפר לחמו והאש תכלית הריחוק מן העפר זה מטה מטה וזה מעלה מעלה ולכן אש מגרש ארסו של נחש ולכן אמרו בשר צלי אין בו משום גלוי וכו' והאריך בזה ע"ש באורך וברוחב. והיינו דאמר רחמנא בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין כי היצר רע שרשו עפר ובדרושים יישבתי אני השפל מה שנראה סותר לזה. והתורה אש של גבוה כמש"ה הלא כה דברי כאש והאש מגרש היצה"ר והיינו טעמא שע"י התורה ניצול אדם מיצה"ר: (ד) ואי בעית אימא במ"ש רש"י בפ' אמחה את האדם הוא עפר אביא עליו מים ונמחה. וכבר כתבנו שהיצה"ר שרשו עפר. וידוע שהתורה נמשלה למים א"כ כשיבואו מים על עפר נמחה והוא ביטול יצה"ר. וזה רמז הכתוב הוי כל צמא לכו למים צמ"א גי' פ' [ועמ"ש לפנים בקמא על דף פ"א סוף ע"ב]: וזה הרמז מי ששלט בו יצה"ר שהוא צמ"א לכו למים לתורה ואמר לכו ע"ד דאמרו פ"ק דמנחות אבימי איעקרא ליה מסכתא ואזל לרב חסדא דלהדרא ליה דאע"ג דרב חסדא תלמידו הלך אליו דהכי מסתייעא מילתא וז"ש לכו למים ודוק: (ה) וטעם אחר יש כי היצה"ר עפר כמדובר אחד מד' יסודות והתורה אש ומים שהם שני יסודות ואתו תרי ומפקי מחד וז"ש בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין כי התורה אש ומים ואינה נקנית אלא בענוה שמחשיב עצמו כעפר. וא"כ הרי ג' יסודות ומבטל יצה"ר שהוא עפר לבד: (ו) ויראה כי העוסק בתורה שהיא אש ומים הוא אחוז במדת שמי"ם שהוא אש ומים כנודע ובכח זה מבטל היצה"ר: (ז) ועוד אפשר כי ע"י עסק התורה לשמה מברר ניצוצות הקדושה וידוע כי כל חיות הקליפות הם ניצוצות הקדושה ובהעלות ניצוצות נכנעים כי פסיק לחיותם בצד מה ובאותה הבחינה ולכן מבטלת התורה היצה"ר כי הוא נכנע ע"י הבירור של ניצוצות הקדושה בעסק התורה. ובדרושים כתבנו בזה ובמאמרים הסמוכים בס"ד: