פתח עינים על כתובות ח.

תוס' ד"ה רב תנא הוא ופליג וכו' יש להוכיח דר"י אמורא היה דאי הוה תנא הוה משני כדמשני לרב וכו'. וכד הוינא טליא נהירנ' שהקשה מורינו הרב מהר"א נחום דאמרי' לקמן דף ס"ט ע"א איבעיא להו ר' יוחנן לא שמיע ליה הא דרבי ואי שמיע ליה הוה מקבל ליה או דילמא שמיע ליה ולא מקבל ליה וכו' ע"ש ולפי מה שהוכיחו התוס' מסוגיין דלא אמרינן רבי יוחנן תנא הוא ופליג והיא טובה תוכה"ת מגולה א"כ מאי איבעיא להו התם בדף ס"ט אי רבי יוחנן שמיע ליה הא דרבי ולא מקבל והא אי איפשר לומר הכי דאמורא לא פליג על תנא ומותבינן עליה ומסקינן בתיובתא אלא מוכרח דר' יוחנן לא שמיע ליה ואי הוה שמיע ליה הוה מקבל. והגם דכתבו התוס' הכא דאע"ג דרב תנא ופליג ר' יוחנן לא היה מחשיב אותו לתנא דהא תדיר פליג עליה. מ"מ הא ניחא לגבי דרב אבל לא לגביה דרבינו הקדוש דודאי הוא תנא ומותבינן לאמורא מיניה: ואנכי עפר בו בפרק אמרתי דכונת הש"ס לקמן היינו דאיבעיא ליה אי ר' יוחנן שמע לדרבי ולא מקבל משום דאית ליה תנא דפליג על רבי ואמר אנא דאמרי כהאי תנא ולא הוצרך הש"ס לפרש להיותו דבר פשוט דר' יוחנן לא פליג על רבי אי לא אשכח תנא דקאי כוותיה. ואחר זמן רב הן כל יקר ראתה עיני להרב דרכי נועם בתשובות א"ה סי' י"ט דף פ"ו ע"ג שהקשה כדקשיא ליה למו"ה הנז' ופריק כדפריקנא לה בעניותין שהוא יודע שחכמים חולקין על רבי ועוד תירץ דירושלמי סבר דר' יוחנן תנא ופליג לפחות עם ר' דהוא תנא בתרא א"נ שיאמר ר' יוחנן דרבי לא אמר דבר זה מעולם זהת"ד ולי ההדיוט היותר נכון הוא מה שתירץ דר' ידע דאיכא תנאי דפליגי עליה והיינו כדשניין כאשר יראה המעיין דזהו הנכון אין צורך להאריך: ואחר כמה שנים נדפסו שו"ת הרשב"א ח"ג וראיתי בסי' שס"ט שכתב בההיא דלקמן דף ס"ט כדאמרן שמח לבי ויגל. אמנם ממרוצת דברי הגאון רבינו האיי בתשובה הביאה מהר"י קולון ריש סי' צ"ד לא משמע הכי ע"ש ודוק: