פתח עינים על כתובות עז:

מכריז רבי יוחנן הזהרו מזבובים של בעלי ראתן וכו'. אפשר לומר דרך רמז ולהסמיך טובה תוכחת את כל ונכחת דברי חכמים בנחת במאמרינו והוא כי הן בעון כמה בני אדם ובחורים המתענגים וילכו אחרי ההבל במאכלם במשקם במשתאות ומרזחים ועליות מרוחים ששים ושמחים אשר היצה"ר מראה להם שהם תענוג ובמעט קט ישכיל אנוש כי הכל הבל כי מרעה אל רעה יצאו וכל זה חבילי קוצים הנה האש והעצים והזמן בוגד הוה מסדר סדר מערכה גדולה ורתוקות קצף שורף כי ערוך מאתמול תפתה כי נתפתו מיינם יין חמר כלו מר טענת הנחש וכי תאוה הוא לעינים. ואמרו בברכות דף ס"א אמר רב יצה"ר דומה לזבוב ויושב על שני מפתחי הלב שנאמר זבובי מות וכו'. והני אינשי שנשתקעו בחלאת זוהמת הראיון מבלי השגיח ראיה מהימנא וכהתה עין השכל כי כל גיא חזיון אשר למראה עיניו יראה הוא כקש נדף וכמו רגע יעבור והנה איננו והניחו יתרם עונשים קשים ומרים. הנה אמת נכון לקרוא האנשים האלה בעלי ראתן כי אין להם אלא ראות עיניהם לפי שעה והיצה"ר תוקע עצמו אצלם תוקע ומריע להמם ולאבדם. והיינו דמכריז ר' יוחנן הזהרו מזבובים של בעלי ראתן כלומר מזבובים חלקי ופרקי וסעיפי היצה"ר הנקרא זבוב. ואלו הם זבובים של בעלי ראתן כחות יצר המוכים ההולכים אחר ראיתם לבד. ואזהרתיה מהכא להתרחק מהם כי מאחר שנטבעו בים הסכלות כמה שנים יש לחוש בחלקלקות לשונם יפתו חטאים בהראות תאוה לעינים כנחש. ור' זירא לא יתיב בזיקיה הרחקה יתירה על דרך שפירש מז"ה מהר"י בנו של הרב חס"ל זלה"ה הרחק משכן רע התרחק ממי שהוא שכן לרשע וכן כיוצא הרחיק ר' זירא ולא יתיב בזיקיה. ור"א לא עייל באהליה ע"ד שפירשו ובמושב לצים לא ישב דאפי' שאין הלצים שם המקום נטמא וה"נ ר"א לא עייל באהליה הגם שאינו שם ר"א ור' אסי לא אכלי מביעי דההוא מבואה רמז למש"ה בישעיה נ"ט ביצי צפעוני בקעו ופירש רד"ק שדימה מעשיהם ומחשבותם לביצי צפעוני כשיבקעו יצאו מהם צפעונים כן מחשבותם רעות ומעשיהם רעים עכ"ד ואפשר לרמוז צפעוני הוא היצה"ר הנקרא צפוני כמש"ה ואת הצפוני ארחיק מעליהם וכמ"ש פ' החליל וכל טענת היצה"ר ללכת אחר העין וסירכיה נקיט שאמר וכי תאוה לעינים לכן בתוך צפוני זו היא שימת עי"ן ונעשה צפעוני והוא נח"ש ינח"ש. ואפשר לרמוז דר"א ור' אסי לא נהנו ממחשבות ועצות הנאמרות משם בעלי ראתן ואביזריהו כי חזקתן להרע אף שאינו נרגש. ור"י ב"ל מכרך בהו ועסיק בתורה כלומר מקרבן לתורה ולא חש שיפתוהו דאגוני מגנא ואדרבא תמלאמו נפשו לתורה ולתעודה ולתשובה: א"נ אפשר לרמוז במ"ש ס' קרנים דף ט"ז מס' דן ידין דפוס אמשט' כל המבטל פו"ר או גורם לבטל פו"ר או גורם ניאוף סופו לקבל עונשו מקליפת זבוב שהוא שר של רחיים ודע שיעקב ביטל קליפה זו בקבלת התורה הנקראת טוב ותורה ממש טוב והמקור השם טוב עכ"ל ופירוש הפשוט הוא כי זבו"ב גימטריא טוב ומעניש לאשר פגם ביסוד הנקרא טוב ומתבטלת קליפה זו בתורה הנקראת טוב. ויעקב אע"ה ששמר היסוד הנקרא טוב וקבלת התורה הנקרא טוב ביטלה כי הוא תקן ג"ע של אדה"ר כמ"ש בזהר הקדוש והאר"י ועסק בתורה כדכתיב יושב אוהלים ונטמן במדרש שם ועבר וכן כשהיה אצל לבן ובמצרים כמשז"ל ואפשר שלכן היה בשלוה יעקב אע"ה טו"ב שנה בסוף ימיו נגד מה שזכה ע"י ששמר הברית הנק' טוב ועסק בתורה הנק' טוב וביטל קליפה זו זבו"ב שהוא גי' טוב ועמ"ש הקדוש מהר"ש בפירושו עש"ב ובדרושים כתבנו בעניותנו עפ"י הקדמה זו איזה פרפרת. ואמרו פ"ק דחגיגה איזהו מעוו' וכו' והוליד ממנה ממזר ופריך בגמ' מאי איריא הוליד אפילו לא הוליד דתניא הבא על אשת איש ואסרה על בעלה נטרד מן העולם והלך לו ופירש"י אין לו עוד תשובה לפי שעשה דבר שאין לו רפואה. אך בפסקי תוספות שם כתוב וז"ל בא על אשת איש אפשר בתשובה אך קלונו רב ומתכפר ביסורין ותשובה גדולה עכ"ל וידוע דעינא ולבא תרי סרסורי דעבירה ותנן שמשון הלך אחר עיניו ואמרו גבה עינים הוא ודכותיהו טובא. ובעלי עבירה הם בעלי ראתן דרמו עיניהם והולכים אחרי עיניהם והקליפה זבו"ב וחיילותיה שולטים עליהם. ואפ' לרמוז דזה רמז באומרו הזהרו מזבובים של בעלי ראתן ר"ל מהקליפות המושלים על עוברי עבירה וצריך הרחקה יתירה מבעלי עבירה וכמו שסיפרו על רבינו האריז"ל שאיש מישראל נגע בו בכנף בגדו ואמר ה' ימחול לו כמה טבילות צריך לעשות שנגע בגדו בבגדי שבא על אשתו שלא כדרכה ולז"א הזהרו להתרחק מאד ומה גם דאם בא על אשת איש אין לו תקנה בתשובה וכמ"ש רש"י וא"כ אין ליטפל עמהם כי אין רפואה ולכן האמוראים היו מרחיקים עצמם הרבה. אך ריב"ל ס"ל כדעת פסקי תוספות דאפילו אשת איש יש תשובה וע"י התורה מתבטלת הקליפה של זבוב כמש"ל ולכן מכרך בהו ועסיק בתורה לבטל הקליפה הנז' ולהחזירם בתשובה כי סבר דאין דבר עומד בפני התשובה כדעת פסקי התוס'. ואמר אם חן מעלה על לומדיה אגוני לא מגנא למי שחטא להצילו מהקליפה ויחזור בתשובה:

אזל אשכחיה לרשב"י וכו' א"ל את הוא בר ליואי א"ל הן נראת הקשת בימיך וכו' ולא היא דלא הואי מידי. ק"ק דאתמר בי מדרשא בבראשית רבה פ' ל"ה דריב"ל בעודנו חי רצה לראות רשב"י ורשב"י שאל לאליהו הנביא זכור לטוב אם נראת הקשת בימי ריב"ל וא"ל אליהו ז"ל הן ולא רצה רשב"י לראותו ע"ש והכא מוכח דריב"ל ראהו לרשב"י אחר פטירתו והאמת שלא נראה קשת בימי ריב"ל אלא ריב"ל לא בעא לאחזוקי טיבותא לנפשיה ונראין הדברים פלג"ן בהדייהו. ואחר זמן בא לידי יפ"ת וראיתי להרב ז"ל שעמד בזה וכתב דתלמודין פליג אב"ר ע"ש. ומן בתר כל אילין ראיתי במדרש שוחר טוב בסגנון אחר מזמור ל"ו ושם נאמר דאמר אליהו ז"ל לרשב"י כדאי הוא בן לוי לראותו כשר הוא א"ל אלו היה צדיק לא נראתה הקשת בימיו ואעפ"כ כל ימיו של בן לוי לא נראת הקשת ע"כ והרי הוא כמבואר השינוי שיש. והנה מסוגיא זו הבאתי ראיה בעניותי לסברת מ"ד דת"ח יכול לשקר לברוח מן הכבוד שהרי ריב"ל בג"ע אמרו בש"ס דאמר דנראת הקשת בימיו ולא היה אמת אלא שלא להחזיק טובה. ועתה נראה דאפשר לומר דמה שריב"ל אמר לא היה שקר והוא דמשמע מהזהר הקדוש פ' ויחי דף רכ"ה דבימי רשב"י היה נראה הקשת בבבל וכפ"ז מוכרח דמה שלא נראה הקשת לכבוד הצדיק הוא במחוז שלו אמנם במחוז רחוק הוא נר' וא"כ ריב"ל אמר אמת שנראה הקשת בימיו והוא במקום רחוק. והאמת שלא נראה במקומו שבזה הוא הקפידא כן נראה לפום ריהטא ודוק וזה המעשה הובא באורך בס' הכלבו סי' ק"ך. [שבתי וראה דמה שכתבתי בעניותי מכח דברי הזהר שלא נראה הקשת בימי רשב"י היינו בארץ ישראל ובאקלים שלו. אך בבבל שהוא רחוק נראה, דחיק ואתי מרחיק, ומה גם לשון רז"ל בבראשית רבה דאמרו לדרת עולם לדרת חסר פרט לשני דורות דורו של חזקיהו ודור אנשי כנה"ג וכו' דורו של רשב"י ומשמע דבדור רשב"י לא נראה כלל בשום מקום תחת השמים ומשו"ה לדרת חסר. ולכן היותר נראה דמ"ש רשב"י בזהר הנזכר על בני בבל ואתחזי קשת עלייהו הכונה דמצד עצמם ראוי היה שקשת יתחזי עלייהו אך לפי האמת לא נראת הקשת בעבור רשב"י והיינו דמסיים שם בזהר דאהני להו מאי דשכיח הוא בעלמא והוא סימנא בעלמא כלומר אע"ג דמטונייהו היה ראוי דיהא נראה הקשת. מ"מ כבודו עליהם יראה והוא סימנא בעלמא אות הוא בצבא ואין צריך לאות הקשת. ואחר זמן ראיתי להרב אספקלריא המאירה פירוש הזהר אשר הערה על לשון הזהר כהערתנו ובא אל הישו"ב כמו שכתבנו לפנים דהיה בארץ ישראל וכיוצא אשר לא נראה ע"ש וכבר כתבנו דדחיקא מילתא כמדובר]: