פתח עינים על כתובות סט.

אבעיא להו לרבי יוחנן לא שמיע ליה הא דר' וכו' או דילמא שמיע ליה ולא מקבל עמ"ש בקונטריס זה לעיל במכילתין דף ח':

והשתא דאמרת בעלת חוב הויא דאבא או דאחי וכו' ת"ש דרבינא אגביה לברתיה דרב אשי מבריה דרב סמא בריה דרב אשי וכו' ע"ס פירש"י רב אשי מת ומת רב סמא בנו בחייו וכשבאת בתו להתפרע נטלה מחלקו של מר בר רב אשי שהיה קיים בינונית שלא בשבועה אלמא ב"ח דאחי הויא ומבריה דרב סמא זבורית לפי שבעלת חוב של אביו היתה שהיה אחיה עכ"ל וראיתי להרב פני יהושע שהוקשו לו דברי רש"י דרב סמא מת בחיי רב אשי וכתב דבלי ספק הוא ט"ס וצ"ל ומת רב סמא בנו אחריו עכ"ד ומאי דפשיט' ליה למר הדבר מוכרע להפך שהרי הריטב"א בחידושיו הביא פירש"י כמו שכתוב לפנינו דמת רב סמא בנו בחייו והקשה עליו ע"ש גם מרן בבית יוסף והרב תמת ישרים סי' קכ"ד ומהר"א ששון סי' קצ"ג ושאר אחרונים הביאו דברי רש"י כנסחתין. ומה שדקדק הרב בלשון רש"י שכתב רב אשי מת ומת רב סמא דהול"ל מת רב סמא בחיי רב אשי ותו לא דודאי מת רב אשי ע"ש יותר יקשה לגירסתו דגריס ומת רב סמא אחריו דהכל יתר ולא אצטריך למימר מידי דמהש"ס נודע דרב אשי מת ורב סמא מת ומסתמא נפטר אחר אביו וכן הר"ן בפירוש הרי"ף לא פירש מידי אלא דממר דהוה קיים אגביה בינונית ע"ש ואי אתא לאפוקי דדוקא מת רב סמא אחריו דאי בחייו הו"ל ב"ח דבריה דרב סמא גם זה פשוט לדעתו עד שמכח זה מחק הספרים. ותו דאינו מובן מדבריו כל כך: והטור א"ה סי' קי"ג כתב אם מתו אחיה קודם שנטלה עשור נכסים אינה גובה מבניהם אלא זבורית ובשבועה ומרן בב"י מייתי סוגיין ופירוש רש"י הנז' סתם. והרב מהר"א ששון בתשובה סי' קצ"ג כתב על דברי הטור וז"ל כלומר דאפילו היה חי האח בשעת נפילת הירושה אינה גובה אלא מזבורית וא"כ קשה אמאי פירש רש"י דמת רב סמא בחיי רב אשי דמשמע דאלו חי בשעת נפילת הירושה גובה מבינונית דאל"כ אמאי פירש רש"י יפרש בסתם וכי תימא דמעשה שהיה כך היה אכתי אמאי פירש ולא סתם. ותו דמנ"ל להטור לימא דדוקא שמת בחיי האב ויהיו דברי רש"י וגמרא מדוייקים ודוחק לומר דפליגי הטור ורש"י במציאות רב סמא אם מת בחיי רב אשי או לא עכ"ל ומ"ש דדעת רש"י דאם חי בשעת נפילת ירושה גובה בינונית אינו סברא דהוי חוב שחייב אבי יתומים דאינו נפרע אלא מזבורית ובשבועה. ומה שהקשה דהול"ל לטור דוקא שמת בחיי האב ויהיו דברי הגמרא ורש"י מדוייקים. הוא אגב שיטפיה דהגמרא סתם: והגורם למרן שהביא על דברי הטור פירש"י כאלו שוו בשעוריהם ולהרב מהר"א ששון שיכתוב כל הנז' הוא משום דלא שלט אור עיניהם בתוספי הרא"ש למכילתין דבסוגיין כתב וז"ל וצ"ל שמת ר"ס אחר רב אשי דאלו מת בחייו היה בן רב סמא עומד במקום אביו והיתה נוטלת ממנו בינונית שלא בשבועה עכ"ל וכ"כ הריטב"א בחידושיו ודחה פירש"י וכ"כ בשיטה מקובצת משם הריב"ש. והרי דפליגי במציאות ודברי הטור באו מדוקדקים לאפוקי אם מת בחיי אביהן דאז בן רב סמא עומד במקומו ופליג הרא"ש עם רש"י וסבר הטור כדעת הרא"ש כמו שביאר בתוספותיו. ומיהו יש להרגיש על הרא"ש בתוספותיו שלא הק' על רש"י כדאותביה הריטב"א. ובשיטה מקובצת שם מבואר דרבינו ישעיה והרמ"ה כתבו בפירוש דרב סמא מת אחר אביו רב אשי דאם מת בחייו של רב אשי היה נכנס במקום אביו וגובה בינונית שלא בשבועה: ולדעת רש"י היותר נכון לומר דהוא היודע דהכי הוה עובדא דרב סמא מת בחיי רב אשי. ורבוואתא בתראי סברי איפכא דרש"י לא פירש דהכי קבל ומשו"ה פליגי עליה. ולדעת רש"י נתישב מאי דהש"ס הוצרך לאתויי שתים זו מאי דאגביה ממר ומאי דאגביה מבריה דר"ס ותסגי לפשוט דב"ח דאחי הויא ממאי דאגבה ממר בינונית וכבר הקשה כן בשיטה מקובצת ע"ש. ולדעת רש"י א"ש דאשמועינן חידושא דאף היכא דמת האח בחיי האב אח"ך אינו גובה מבן האח אלא זבורית ובשבועה וכבר היה נודע אצלם דר"ס נפטר בחיי רב אשי. אחרי כתבי ראיתי להרב כרם שלמה בשו"ת א"ה סי' ן' שהקשה על רש"י והביא משתי שיטות כ"י שכתבו להפך. ושם בהגהת בן הרב המחבר הרגיש על מרן ע"ש ולשון השיטה ראשונה שהביא שם הוא כמעט לשון רש"י אלא דבמקום בחייו כתב לאחריו ע"ש: והרא"ש כתב בפסקיו למאי נ"מ למגבה בינונית וכו' וה"ה לגבות מהראוי. ויש להעיר דא"כ אמאי הש"ס לא אמר נמי דאיכא נפקותא לגבות מן הראוי. הן אמת דאיכא מרבוואתא שכתבו היכא דקאמר הש"ס מאי בינייהו איכא בינייהו וכו' דזמנין דאיכא מילי אחריני בינייהו ולא קאמר להו הש"ס. אמנם אנן מה נענה ביום שידובר בנו דברי הרא"ש עצמו פ"ק דמציעא דכתב דאי איכא מידי אחרינא גמרא הוה מפרש לה. ונראה דהא לא דמי לההיא דהרא"ש פ"ק דמציעא דהכא באומרנו שהוא בע"ח כבר נודע דאי מאבא ליתיה מן הראוי ואי מאחי נוטלת בראוי ואין הכתו"ב צריך לאומרו: והרב כנה"ג א"ה סי' קי"ג הגהב"י אות ח' הביא לשון הרא"ש הנז' וכתב וז"ל מלשון זה נראה דס"ל להרא"ש דב"ח גובה מן הראוי וזה אינו דבפי' כתב הרא"ש פ' יש בכור דב"ח אינו נוטל בראוי וכו' ואפשר לומר שכונת הרא"ש והטור לומר דכיון דאמרו בגמרא דהויא כב"ח דאחי נ"מ שגובה מן הראוי שאם היתה ב"ח דאביה לא היתה נוטלת דומיא דב"ח שלהיותו ב"ח מאביהם אינו נוטל בראוי אבל זאת הבת שהיא ב"ח דאחי נוטלת מנכסי זקנה דלגבי יתומים אינו ראוי עכ"ל וקצת יש להעיר על דבריו דמשמע דאי לאו דשמעינן דהרא"ש סבר דב"ח אינו נוטל בראוי כמ"ש פ' יש בכור הוה מפרשינן לשון זה דכתב הרא"ש בשמעתין דסבר דב"ח נוטל בראוי. וזה אינו דמלשון זה עצמו מוכח דסבר הרא"ש דב"ח אינו נוטל בראוי דאי לאו הכי מאי נ"מ איכא אי בע"ח דאבא או דאחי ומוכרח לפרש דאי [ד]אבא אינה נוטלת בראוי כדין ב"ח דעלמא על דרך שפירש אח"ך וכ"כ הרב כנה"ג עצמו בח"מ סי' ק"ז הגהב"י אות ה' דמלשון זה דהרא"ש בסוגיין מוכח דסבר דאינו נוטל בראוי ע"ש: וחזה הוית להרב מהר"ר אהרן אביוב בתשובה כי באה בתשובות הרב מהרשד"ם חלק אבן העזר סי' רמ"א שהביא מ"ש הרב בעל התרומות והביאו מרן בבית יוסף ח"מ סי' ק"ז משם הרא"ש דב"ח גובה מן הראוי והקשה דא"כ מאי קאמר הכא הרא"ש בשמעתין וה"ה לגבות מן הראוי דגם כי הויא בעל חוב דאבא היא גובה מן הראוי. ותירץ דכי אמר הרא"ש דגובה מן הראוי היינו דכתב דאקנה ולגבי עשור נכסי ליכא דאקנה ואפי' הרמב"ן דסבר דאין ב"ח גובה מן הראוי מודה לגבי בת בעשור נכסי דב"ח דאחי דגובה מן הראוי זהו תורף דבריו בקצור ע"ש באורך. והרב מהרשד"ם שם בא"ה סי' רמ"ב ובח"מ סי' ש"ך כתב עליו ומה שרצית לחלק ולומר דאע"ג דב"ח לא יטול בראוי פרנסה תטול בראוי הא ודאי אינו נראה כלל דכמה מעלות לב"ח מהפרנסה וכו' ע"ש: ויש להעיר על מהרשד"ם דאמאי לא השיג על מהר"א אביוב שכתב דהרא"ש שהביא הרב בעל התרומות הוא הרא"ש אבי הטור כי מהרשד"ם עצמו בא"ה סי' קי"א הביא לשון בעה"ת וכתב הר"ש ואף דבספרים כתוב הרא"ש אי אפשר שיהיה הרא"ש שבה"ת קדם לו בזמן עכ"ד וא"כ הכא אמאי לא הודיעו להרב מהר"א אביוב שהקשה הרא"ש דידיה אדידיה דמוכרח דבבעה"ת גרסינן הר"ש ולא הרא"ש וכמ"ש הוא ז"ל עצמו בסי' קי"א. ועל מהרשד"ם סי' קי"א יש להעיר דאתי עלה מטעם שקדמו בזמן ועדיפא מינה הול"ל שהרא"ש פ' יש בכור כתב דב"ח אינו גובה בראוי וכ"כ הטור סי' ק"ד. ומ"מ לימא תרוייהו שקדם והרא"ש סבר הפך: הן אמת כי הנה אשו"ר ברהטי"ם ואגב רהטאי אנא חזאי להרב מהר"ם מלובלין בתשובה סי' י"ד דתפס במושלם דהרא"ש שכתב בעה"ת הוא אבי הטור והקשה ממ"ש פ' יש בכור ובא אל הישוב אגב דוחקא בדבריו פ' יש בכור. אך אוסיף להביט להרב שפתי כהן בח"מ סוף סי' ק"ז דאשתפוך חמימי על הרב מהר"ם מלובלין דהרא"ש חיבר ספרו יותר מתשעים שנה אחר בעה"ת. וגם מדברי הרא"ש פ' יש בכור מוכח דבכל ענין סבר דאינו גובה בראוי ע"ש באריכות שהפליא לתמוה על הרב מהר"ם מלובלין. ולא תעזוב נפשי לשאו"ל דהרב כנה"ג עם היות דבח"מ סי' ק"ז הגהת ב"י אות ה' כתב בפשיטות דהרא"ש שכתב בעה"ת הוא הרא"ש מלוניל דהרא"ש פ' יש בכור סבר איפכא וכו' ע"ש. ואלו הרב עצמו במהדורא בתרא שם הביא דברי מהר"ם מלובלין ושתיק משתק והו"ל להקשות על הרב מהר"ם מלובלין כמדובר אמנם מה שהקשה הרב כנה"ג בא"ה סי' קי"ג אות ח' על הרב מהר"א אביוב דא"כ הטור סותר את עצמו מכאן לח"מ סי' ק"ד ע"ש אי משום הא לא איריא דכבר כתב מהר"א אביוב דאפי' הרמב"ן וסיעתו דסברי דאין ב"ח גובה בראוי יודה גבי עשור נכסי דגובה ול"ק מהטור דידיה אדידיה. וכן מתבאר ממ"ש הרב כנה"ג עצמו בסמוך ממש. אלא שדברי הרב מהר"א אביוב קשים דודאי הרא"ש שהביא בעה"ת הוא הרא"ש מלוניל ואין צורך להגיה הר"ש כמהרשד"ם. וגם דעת הרא"ש נראה להפך דב"ח אינו גובה בראוי וכמו שהאריך שם הרב שפתי כהן ע"ש: ועיני ראו להרב כנה"ג בס' דינא דחיי לאוין פ"א דף צ"ו ע"א שכתב וז"ל וכיון דמסקינן דב"ח דאחי הויא ה"ה שגובה מן הראוי כגון אם מת אביה בחיי זקנה ולא היו נכסים לאביה ואח"ך מת זקנה וירשו אחיה נוטלת עשור נכסי לפי שחוב הוא עליהם אבל אם היתה ב"ח של אביה לא היתה נוטלת בראוי כבמוחזק לפי שהיו יכולין האחים לומר אנו מכח אבוה דאבא אתינן ואין לך כלום עכ"ל ולכאורה דבריו קשים דהול"ל דאם היתה ב"ח אביה לא היתה נוטלת דאין ב"ח נוטל בראוי. אבל מאי דטעמא טעים דמצו א"ל אנן מכח אבוה דאב' אתינן לא יכון דא"כ הן עוד היום דהו"ל ב"ח דאחי ה"מ ממה שירשו אביהם אבל כשמת אביה ואח"ך זקנה לימרו אחיה מכח אבוה דאבא אתינן ואין ליך כלום דאנו אין אנו חייבים אלא מה שירשנו מאבינו. ופוק חזי דהטור סי' קי"ג כתב וז"ל ומן הראוי כגון אם מת אביה בחיי זקנה ולא היו נכסים לאביה ואח"ך מת זקנה וירשוהו אחיה נוטלת מהם עשור נכסי עכ"ל הרי דהטור כתב מציאות זה ולא כתב שום טעם והרי הוא כמבוא"ר שהטעם שנוטלת בראוי. וכבר ראיתי דצווחי על הטור תרין אריוותא דאוריתא הרב נתיבות משפט דף י"ו והרב משנה למלך פ"ך דאשות דין ו' דאמאי נוטלת בנדון זה ע"נ לימרו מכח אבוה דאבא קאתינא ומסקי בצ"ע וביותר יש לדקדק על הרב דינא דחיי שנתן טעם זה בנדון הלז אי ב"ח דאבא ולא הרגיש דגם בב"ח דאחי יש לומר זה כמ"ש רבנן סמוכי הנז'. ומהראנ"ח ח"א סי' ס"א הביא סברת רב האיי גאון דהיכא דמת האב ולא הו"ל מידי ואח"ך מת אביו אינה נוטלת עשור נכסי מנכסי אבי האב הפך הטור והרב פרח מטה אהרן ח"ב סימן ס"ז כתב דלא מצא בשום מקום שזכרו סבר' רב האיי וסברא יחידאה היא ועמ"ש הרב כרם שלמה א"ה סי' ן'. ובזמנינו נדפסה שיטה מקובצת למכילתין ושם הביא דברי הרמ"ה שכתב סברת רבינו האיי וכתב דמסתברא כוותיה ע"ש והרי נתגלית סברת רבינו האיי גאון ולאו יחידאה היא. אלא דבדפוס כתוב רב יהודאי גאון והוא ט"ס וצ"ל רבינו האיי כמ"ש הרב מש"ל מלקוטי רב בצלאל שהיא זאת השיטה מקובצת כנודע. ויש לי עוד דקדוקים בדברי הרב דינא דחיי לא ע"ט האסף ופנא"י לא היה לי. אך מאי דמוכח מדבריו של הרב דינא דחיי דהטור ורבינו ירוחם סברי כמ"ש רש"י דרב סמא מת בחיי רב אשי. כתב כן לפי שלא יצאו לאור בזמנו תוספי הרא"ש וחידושי הריטב"א ושיטה מקובצת וכבר כתבנו דהרא"ש וכמה גדולים חולקים על רש"י וכמש"ל: והר"ן כתב דעשור נכסי מכל הנכסים אף ממטלטלין ותמה על הרמב"ם שכתב עשור מקרקעות והרדב"ז בח"א סי' רנ"ה תפס כהרמב"ם דהבת נוטלת עשור [מ]מה שישאר בקרקעות אחר פרעון כתובה ובע"ח וסיים וז"ל ודוקא לפרנסת הנשואין אין שמין אלא הקרקעות אבל לפרנסה ממש כלומר למזונות שמין בין קרקעות בין מטלטלין וזנין את הבנות לפי אמדן דעת אביהן וכן אמרו בגמרא רב זבין מחיטי דעליה וכן דעת הרמב"ן והרשב"א והמ"מ כתב שכן דעת הרמב"ם עכ"ל: ועטרת ראשי אבא מארי זלה"ה הקשה משם החכם השלם עצום ורב כמה"ר יאודה אשכנזי תושב ומ"צ בק"ק נא אמון דהרי דברי הה"מ הם בפרנסה דנדוניא היכא דאמדינן דעת האב וזה מבואר בדברי הה"מ וממה שדקדק מהרמב"ם שלא הביא חלוק הקרקעות אלא בדין העשור ובדין י"ב שם פ"ך דאשות שכתב הרמב"ם יתומה שהשיאוה וכו' פרנסה הראויה או באמדן דעת האב או בעשור הקרקעות ומזה הוכיח הה"מ דסבר כהרמב"ן והרשב"א וכל זה בפרנסה דנשואין וקשה על הרדב"ז שכתב זה על מזונות ונ"ט דמזונות הבנות מתנאי כתובה ופרנסה אינו תנאי כתובה דהרי הרמב"ן והרשב"א והרמב"ם והה"מ הם המדברים בפרנסה דנשואין עכ"ד ולפום ריהטא היא קושיא על הרדב"ז וצריך ישוב: והרב דרכי נועם בא"ה סי' ח"י דף פ"ג ע"ב רמי ומקשה תשובות הרדב"ז אהדדי דבסי' רנ"ה הנז' כתב דפרנסה אינה נגבית אלא ממקרקעי ובתשו' כ"י סי' ק"ך כתב דפרנסת הבת ממטלטלין נמי גבינן נגד הרמב"ם ונתן טעם דאמדינן דעת האב שלא תנשא מהצדקה ובנו עשיר ועוד דמיעוט מן המיעוט מי שיש לו קרקע ואם הבת תלך בפחי נפש תלך בערכאות של גוים שיורשת החצי וכו' ותירץ הרב ז"ל דתשובת ח"א סי' רנ"ה היה בנדון מחוץ לעיר ואוקמא אדינא דלא היה מנהג קבוע. ותשובת כ"י דסי' ק"ך היא מדברת במצרים וכו' והאריך הרב בזה ע"ש. ולכאורה יקשה מתשובת הרדב"ז בתשובות חדשות מעתה שנדפסו בפירדא סי' תנ"ו דשם כתב וז"ל ואם אין שם קרקע אין להם כלום במטלטלין וכו' אעפ"י שיש מהאחרונים שכתבו דהאידנא גובה פרנסתה ממטלטלין אנו אין לנו אלא דברי הרי"ף והרמב"ם דאתריה דמר הוא וכו' ואם יש מנהג קבוע שנוטל' עשור אף ממטלטלין וכו' מנהג מבטל הלכה עכ"ל וממ"ש דאתריה דמר הוא משמע דמיירי בארץ מצרים למ"ר. ותו שכתב ואם יש מנהג קבוע וכו' והול"ל דגם בארץ מצרים נהגו דלא כהרמב"ם. ומזה יש לדקדק על הרב כנה"ג שעמד בסתירת תשובות הרדב"ז וכתב דתשו' סי' רנ"ה ותשובת ח"ב סי' פ"א הוא לדינא ותשובת סי' ק"ך הוא מן התקנה. וק"ק דבתשו' סי' תנ"ו הנז' קאמר דאתריה דמר אלמא מיירי במצרים ושוב כתב ואם יש מנהג וכו' ואמאי לא כתב דכך נוהגים במצרים מתקנה: וכד דייקת פורתא יש לקיים תירוץ הרב דרכי נועם ומ"ש בתשובה דסי' תנ"ו דאתריה דמר לא דיבר על ארץ מצרים אלא בעיר אחרת שנוהגים כהרמב"ם כגון עיר רודס או ערי תימן וכיוצא. תדע דהא כתב ואם יש מנהג קבוע וכו' ואי על מצרים מיירי אמאי כתב בספק ואם יש מנהג והלא הרב ז"ל היה מארי דאתרא ויושב הוא השליט על הארץ והוא יודע כל המנהגים ותקן כמה תקנות כנודע אלא נראה דקאי על עיר אחרת והא עדיף מתירוץ הרב הכנה"ג: ולי ההדיוט נראה יותר נכון והקרוב אלי דברישא הוו נהיגי בארץ מצרים כהרמב"ם ומשום הכי סתם בח"ב סי' פ"א ובתשובות הנדפסות בליוורנו סי' רנ"ה ובמודפסות בויניציא סי' ר"ט ובמודפסות בפירדא סי' תנ"ו. ואחר מכן קרה מקרה שאיזה בת השובבה הלכה לערכאות של גוים ונטלה בזרוע שלא כדת חצי הירושה ומן הוא והלאה תקון לגבות אף ממטלטלין וכמ"ש בסי' ק"ך והיא אחרונה וכדיהיב טעמא התם ולא רצה הרב לכתוב מזכרת עון מה שהיה מעשה רק סתם וכבר נודע דתשובות הרב אינם כסדרן:

תוס' ד"ה ואשתיק מכאן רגיל ר"ת וכו' הרב מופת הדור מהרח"א הקשה על זה ממ"ש לקמן דף ק"ב חמתיה דר' חייא וכו' ומ"ש התוס' התם והאחרונים תירצו לקושיא זו הבאתי דבריהם בספרי הקטן ברכי יוסף ח"מ בסימן טו"ב אות כ"ד ע"ש באורך: