פתח עינים על כריתות ג.

הא אמר אביי הבא על הבהמה והביא וכו'. ראיתי להרב דינא דחיי לאוין קצ"ה שהקשה דאמאי אצטריך לומר הא אמר אביי וכו' הלא אף לר"א לא מתוספי חטאות אי תני המביא בהמה עליו דלא יהיה קדש הא עבר ליה במביא זכר עליו והכי אמרינן בהדיא בסנהדרין דף נ"ד דהכא על הזכור ומביאו עליו והבא על הבהמה ומביאה עליו בין לאביי בין לר' אבהו לר' ישמעאל חייב שלש עש"ב והרב ז"ל אצרכה עיון ואיברא דלכאורה קשיא טובא: וזוהי שקשה על הרב באר שבע בתוספותיו שכתב וז"ל ולר' אבהו פד"מ דלר' ישמעאל חייב שתים צ"ל כדמשני ר' אלעזר תני ל"ג ומיהו ק"ק אמאי לא דייק ולרבי אבהו מאי איכא למימר. ותימה מי ששנה זו לא שנה זו מאי דאתמר התם דבא על הזכור ומביאו וכן על הבהמה ומביאה לר' אבהו נמי סגי ליה בתלתא ואמאי משני הש"ס אליבא דאביי לחוד כדקמותיב הרב ז"ל ומה צורך לאוקמה כר' אלעזר ולפום ריהטא סברית מימר לתרוצי סוגיא לישב קושית הרב הנזכר דמאי דפריך הש"ס ולתני לא פריך אמתניתין אלא הכי קפריך דר' יוחנן דקאמר תני הבא על הזכור והביא הזכר עליו. מצי הוה לאוקומיה נמי אי תני הבא על הזכור הבא על הבהמה ומביאה עליו דאיכא לאו דלא יהיה קדש בנשכב דבהמה לר' ישמעאל אליבא דר' אבהו. והו"ל לר' יוחנן למימר תני הבא על הזכור והביא הזכר עליו אי נמי הבא על הבהמה ומביאה עליו והיינו דקפריך לר' יוחנן דלתני נמי הבא על הבהמה והבהמה עליו. כלומר לא דליתני כלהו במתניתין אלא דכי משני רבי יוחנן הול"ל תני הבא על הזכר ומביאו עליו אי נמי הבא על הבהמה ומביאה עליו וזהו ולתני נמי. ומשני דר' יוחנן לא סבר כר' אבהו אלא כאביי. ור' אבהו אה"נ דלתני הכי או הכי: שוב זכני ה' וראיתי בלקוטי מהר"ר בצלאל כ"י דהרא"ש בתוספותיו הקשה קושית הרב דינא דחיי הנזכר ותירץ וז"ל וי"ל דלא פריך אמתניתין אלא אר' יוחנן דאמר תני וכו' למה נקט הך טפי מהנך הול"ל הבא על הזכור ועל הבהמה והמביאן עליו ומשני ר' יוחנן לא ס"ל כר' אבהו אלא כאביי דלא יהיה קדש בגברי כתיב ואזהרה לנשכב לבהמה מכל שוכב עם בהמה עכ"ל וכונתו מבוארת דלא פריך אמתניתין דלתני הכי ובהכי מוספי חטאות דהא ליתא גם לר' אבהו כסוגיא דפרק ד"מ אלא הא קשיא ליה דר' יוחנן דנקט תני על הזכור ומביאו עליו משמע דבהכי דוקא חייב ולא אם בא על הבהמה ומביאה עליו והיינו דפריך דלר' ישמעאל אי במקום הבאת זכור הביא בהמה ה"נ חייב וכדי שלא נטעה דדוקא מביא זכור ולא מביא בהמה הו"ל למתני הבא על הזכור ועל הבהמה ומביאן עליו ואע"ג דלא מתוספי חטאות: וקרוב לזה אפשר לומר עוד בש"ס לתרוצי סוגיא דהכי פריך לר"י דהול"ל תני הבא על הזכור ועל הבהמה ומביא אחד מהן עליו דלר' ישמעאל אליבא דר' אבהו במביא אחד מהן עליו חייב שלש והוה אשמעינן חידושא. ומשני דר' חייא סבר כאביי. ולר' אבהו לא קשיא דאיהו לתני הכי במשנתנו אליבא דר' ישמעאל ומביא אחד מהן עליו ואשמועינן רבותא דבין הבאת זכר בין הבאת בהמה חייב משום לא יהיה קדש ואי הביא שניהם עליו לא מתוספי חטאות אמנם לר' יוחנן ואביי גם לר' ישמעאל לא יהיה קדש בגברי כתיב ככל הדברים אשר ראו עיניך אחת למעלה ודוק הטב. אחר זמן רב בא לידי ספר משנה לחם להרב יחיאל מיכל ומידי עוברי ראיתי שעמד על זה בחידושיו למכילתין וגם בסוף ספרו הביא דברי הרב מהר"ר יואל על זה ולא יכולתי לעמוד על דבריהם אפילו דרך אקראי ושי"נת עראי: