פתח עינים על הוריות ח.

רש"י ד"ה אין ב"ד חייבין וכו' ואם הורו בדבר שחייבין אשם ודאי פטורין וכו' ועוד דבאשמות וכו' אשם ודאי על המזיד וכו'. קשה דאשם מעילות אינו בא רק על השוגג דד' מביאין על הזדון כדתנן רפ"ב דכריתות ולא אשם מעילות. חידושים כ"י מהרב מהר"ר יוסף בר אשר הנזכר:

אף כאן שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת. הקשה הגאון מהר"ל מפראג דבן י"ג עד בן ך' דאינו בר כרת אמאי מייתי חטאת. וכבר עמדו בזה הרבנים הגאונים מהר"ד אופנהיים והרב חוות יאיר ומהר"ר צבי בתשובותיו סימן מ"ט. וגם אני בעניותי כתבתי בזה בשערי דף ע"ב בס"ד. וראיתי לכתוב אשר כתבתי בעניותי דרך דרש בקונטריס כסא דוד דרוש ט' ושם נאמר מה שפירש הרב זרע ברך ח"ג פרשת וירא במשז"ל לא מתו בני אהרן אלא בשביל שאמרו ישראל לא ירדה השכינה למטה כיון שמתו נדב ואביהוא ידעו ששרתה השכינה למטה. והוא תמוה. ופירש במ"ש הרב עשרה מאמרות כשהשכינה למעלה אינו מעניש עד בן כ'. וכשהיא למטה הרי היא כב"ד של מטה ונענש מבן י"ג וכתב ילקוט ראובני דבני אהרן לא היו בני ך' ומזה ידעו שירדה השכינה למטה זהו תורף דברי הרב זרע ברך. ואני בעניי כתבתי שם והשתא ניחא קושית מהר"ל מפראג איך בן י"ג עד בן כ' דאינו בר כרת מייתי חטאת ולפי האמור לק"מ דבזמן שבית המקדש קיים אשר שם יזבחו זבחי צדק היתה השראת שכינה ובן י"ג איתיה בכרת נמי. אכן לא פניתי עתה לחזות בנועם דברי הרמ"ע בשרשם אינהו ואביזרייהו: