פתח עינים על הוריות ו:

שאין תמורה בצבור. פירש"י דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר דלשון יחיד הוא וכו' קשה דר"ש ס"ל בתמורה דף י"ג לימוד אחר והלא מעשר בכלל היה והכא אליבא דר"ש קיימינן. חידושים כ"י מהרב הגדול מהר"ר יוסף בר אשר מק"ק וואשיר טרילינגין ודיין מדינת אנשבך זלה"ה:

שיכול והלא דין הוא וכו'. בספרי הקטן שער יוסף כתבתי בעניותי בזה כאשר הרואה יראה דף ס' ע"ד. והן היום שילהי שנת תקמ"ח נזדמן לידי שער יוסף שהיה של מעלת הרב כמהר"ר דוד חיים קורינאלדי זלה"ה בעל בית דוד על המשניות. וראיתי להרב ז"ל שכתב בגליון שער יוסף על מה שכתבתי אני בעניי שם על פרט זה שיכול והלא דין וכו' וז"ל ידוע הוא לכל חכם ומעיין ביושר דשיכול והלא דין הוא הם שני הפכיים בנושא אחד ויפה מחק הרב באר שבע תיבת שיכול וכן כתבו התוספות פ"ק דחולין דף כ"ב דבשום דוכתא ל"ג תרוייהו ע"ש ד"ה שיכול והיינו דקשיתיה להרא"ש בדבריו שהביא המחבר הזה בסוף דבור זה אלא דלא דק עכ"ל הכתוב מכ"י הרב הנזכר בגליון שער יוסף: ועם האדון הסליחה דההיא דחולין דהתוספות קיימי עלה לא דמיא כלל לשמעתין דהתם הדין הוא הפך הכתוב דמקרא בא ללמוד תורים ולא קטנים והדין הוא להכשיר קטנים ובהא כתבו התוס' דל"ג תרוייהו. אבל בשמעתין הדין הוא דמשיח כצבור וכן הכתוב דמשיח כצבור. ותו דאם התוס' מחקוהו הרי רש"י והר"ן בחידושיו לחולין שם גרסי ליה כאשר עין בעין יראה הרואה. ואנן על רש"י קיימינן. ותו דבסוף הלשון בשער יוסף שם רמזתי יבין שמועה כלל תנ"א והמעיין שם יראה בעיניו דהרב יבין שמועה הביא משם חד מן קמי"א רבוואתא קמאי הרמ"ה ארבעה פירושים בבריתא דבסמוך ע"ש. ומתוכן המעיין יראה דניתנו ליאמר הפירושים שפירשתי בתוך השער. ועוד לא ראה הרב הנזכר דכבר אני הצעיר הבאתי דברי התוס' דחולין הנזכרים בשערי דף פ"ט ע"ג ע"ש ודוק הטב: ומ"ש דהרא"ש נתקשה בזה. לא ידעתי איך נחה דעתו דמלשון הרא"ש שהבאתי נראה דלא אסיק בקשיא וכפי דבריו דהרא"ש הקשה ולא תירץ הוא תימה דמאי בעי בהני מילי. ותו דהו"ל להרא"ש למוחקו להאי שיכול. אמנם דע דהמדפיס השמיט שורה אחת בשער יוסף וזה מבואר ואין בו ספק דהרי תוספי הרא"ש למכילתין נדפסו לימים הראשונים בפראג והוסיפו להדפיסם פה ליוורנו וכך הם דברי הרא"ש בתוספותיו כאשר הם בדפוס וז"ל ומיהו לשון שיכול אינו מיושב דמשמע להכי צריך קרא שיכול הייתי לומר בענין אחר אם לא היה פסוק וי"מ שיכול קאי אדינא בתרא וה"ק שיכול הייתי לומר שיתחייב משיח וכו' ע"ש ואם הרב הנזכר עין לו ראתה דברי הרא"ש במילואותם הוה נח רוגזיה. ושפיר קאמינא דשביק הגירסא בש"ס ורש"י: ומ"מ אמינא בעניותין דהסגנון דמפרש הרא"ש בשם יש מפרשים הוא דוחק. בשגם הוא מעין דוגמא למה שפירשתי בעניותי לחד פירושא ודוק הטב: