פתח עינים על עירובין נג:

ואמר רבי יוחנן מנין שמחל הקב"ה על אותו עון וכו' יש להבין מאי שיאטה דמימרא זו הכא דאנן לא איירינן בענין נוב רק דלא גלי מסכתא. ואפשר דהא גרמא ליה שנלכד בענין נוב דעיקר אשר קפץ עליו רוגזו היינו משום דשאל לו באורים ותומים אחימלך לדוד דהוא הוה סבר דאין נשאלין אלא למלך שהסכים לדואג כמשז"ל. ונמצא דהא דלא היה מכוין להלכה כמו שפירש"י היה בעוכריו ונפל ברברבתא ענין נוב. ומשו"ה קאמר דה' מחל לו. וקרוב לזה אפשר לומר דהן אמת דרבי יוחנן כי אמרה על ענין נוב אמרה אבל מייתי לה הש"ס הכא. משום דאמרינן דלא היה מורה כהלכה וכפ"ז היה מקום להרהר נגד שאול שנכשל בכמה הוראות. להכי מייתי הש"ס מימרת ר' יוחנן דממאי דיליף ר' יוחנן דנמחל לו אותו עון דנוב מדכתיב עמי במחיצתי מהתם ילפינן דנמחלו כל העונות וזכה להיות במחיצת שמואל הנביא ע"ה:

טלית יש לי למכור א"ל מאי גוון טליתך א"ל כתרדין עלי אדמה. הרב מהרש"א כתב דלא א"ל ירוקה משום דלא דייק לישנא אי ירוקה ככרתי אי כחלמון ביצה לכך דייק לישנא כתרדין עכ"ל ולא זו בלבד דלא נקט ירוקה דירוקה כולל כמה גוונים כמ"ש הרב ונקט תרי מיניהו הכוללים אבל בכל חד כולל כמה גוונין כמבואר פ' אלו טריפות גבי ריאה. אלא אף זו דייק טובא לומר דגוון הטלית אינה כגוון התרדין ממש דנקיטה בידא אלא כגוון התרדין והיא נזרעה עלי אדמה דיש קצת שינוי מצד היותה נוטה על הארץ ומצד איזה עפרירות או שהיא רעננה יותר בהיותה שואבת לחות הקרקע באופן שהוא דקדוק עצום באומרו כתרדין עלי אדמה וזה כפי צחצוח פשטו: אמנם נודע כי אין אות בתלמוד הקדוש שאין בו רמזי וסדרי חכמה ומוסר ואפשר כי באומרו טלית יש לי למכור ענה חבירו מאי גוון טליתך ולהיות כי כל עסקיהם הכל ביראת ה' היו רומזים עניני מוסר בכל דבריהם אף אם דבר ידברו לצורכם על דרך בכל דרכיך דעהו ולזה א"ל בכינוי מאי גוון טליתך והול"ל מאי גווניה אלא רמז רמז על חלוקה דרבנן והוא טליתו העיקרי וז"ש מאי גוון טליתך. ונתחכם מאד המשיב אף שהיה יכול לומר ירוקה דסתם ירוקה כעשבים כמו שנראה מדברי רש"י פ' אלו טריפות (חולין דף מ"ז ע"ב) אף שיש מי שכתב להפך. אמנם נתחכם מאד להשיב על הטלית שמוכר ועל חלוקא דרבנן ולהכי נקט תרדין דהיינו סלקא רמז לו דעיקר קנית חלוקא דרבנן היינו כשיסתלק מענייני העולם וזהו תרדין עלי אדמה כלומר סלוק מעניני האדמה:

רבי אבהו כי הוה משתעי בלשון חכמה הוה אמר הכי אתריגו לפחמין ארקיעו לזהבין ועשו שני מגידי בעלטה. באמת צריך להבין איזה רמז בלשונות אלו. ואני בעניי אפתח פתח כל שהוא דרך רמז כי אתריגו שם אתה מוצא תרי"ג רמז לתרי"ג מצות ונוסף בתחילה וסוף אותיות א"ו גימט' ז' רמז לז' מצות דרבנן. ויען מזכי לחייבא הוא דבר גדול יתר מאד כמ"ש בזהר הקדוש לזה רמז אתריגו לפחמין הם הרשעים רדפו מהר כי תשיגום להטיל עליהם משא תרי"ג מצות דאוריתא וז' דרבנן כי אין קץ לשכר מזכי לחייבא. ארקיעו לזהבים כלומר ממונכ' תנוהו ברקיע שתפליגו בצדקה ותהיה טמונהלכם ברקיע כמ"ש מונבז אני גנזתי למעלה. ועשו שני מגידי בעלטה רמז מה שפירש רבינו מהרח"ו זצ"ל בדרשותיו כ"י ברמז הפ' עשה לך שתי חצוצרות כסף דיש שני כרוזים לאדם מצד ימין מכריז הזכיות ומשמאל מכריז חטאיו לז"א עשה לך שתי חצוצרותהשני כרוזים יהיו שניה' כסף הרומז לחסד ע"ד מלאך רע עונה אמן בעל כרחו ושני כרוזים יגידו מעשיכם הטובים וז"ש ועשו בעבורי שני מגידי השני כרוזים שיהיו שוים לטובה ביום המיתה יום חשך וזהו בעלטה ואראה בנחמה שהם שתי חצוצרות כסף:

עלץ בנערה אהרונית אחרונית עירנית והנעירתו. אפשר דזו היתה בת זוגו ובגלגול שעבר באת וחטאה ועתה הנה באה בת כהן ורותתת מן החטא על דרך שאמרו ברות שהיתה רותתת מגלגול שעבר וז"ש עלץ אותיות צלע שהיא בת זוגו ונשלם בבת זוגו מיל"א בצל"ע ושמח בה שהיא אהרונית בת כהן אחרונית שכבר באה בגלגול שעבר ומחמת זה עירנית לבה ער שלא לחטוא והנעירתו בתורה ומצות. א"נ שהוא עושה יחוד לשכינה נער"ה גי' שכ"ה דינים אהרונית מכוין להמשיך לה החסדים בסוד אתה כהן אחרונית שהיא הספירה אחרונה עירנית והנעירתו כי היא היתה אם וזכה שתתיחד עם דודה כמ"ש בזהר הקדוש בסוד נער נערה וזה ע"י המשכת החסדים למתק הדינים וזהו אמרי לה אשה אשת חיל וא"ש ההי"ב:

אמר רבי יהושע בן חנניה מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תנוק ותנוקת. לא שהיה משבח עצמו אלא אדרבא בא ללמד אל יתהלל חכם בחכמתו שהרי הוא שהיה נוצח לכל המינים וגדול בבית קיסר כאשר התלמודים והמדרשים מלאים מחכמתו ואשר תמיד נצח ברחב דעתו ובחכמתו בכל. ועכ"ז הני דגריעי אשה תנוק ותנוקת נצחוהו ומזה ילמוד האדם לבל יטעה ויצרו אל יפתהו כי שיח וכי שיג לו. כי הן האדם מעותד שינצחהו אנוש מזער ושפל אנשים:

אין משיירין פאה באלפס וכו' רש"י פירש השמש מערה כל האלפס ואינו מניח אבל כל א' מניח בקערה ומחזירה לשמש והוא חלקו. והתוס' כתבו בפ' בן עזאי קתני משיירין פאה במעשה קדרה ואין משיירין במעשה אלפס פי' במעשה קדרה נראה כרעבתן אם אינו משייר אבל לא במעשה אלפס עכ"ד וראיתי למהרש"ל ז"ל בחכמת שלמה שכתב וז"ל משיירין פאה במעש' אלפס ואין משיירין פאה במעשה קדרה פי' במעשה אלפס נראה כרעבתן וכו' כצ"ל ונ"ב ראיתי בפרק בן עזאי באבות דר"נ ואיננו אלא במסכת דרך ארץ פ' הנכנס לבית והוא הפוך כאשר הגהתי ומייתי אח"ך עובדא דנצחני אשה וכו' עכ"ל וק"ק דמי אמר לו שהתוס' כיונו לפ' בן עזאי שבאבות דר"ן ונראה שהתוס' כיונו לפ' בן עזאי שבמסכת דרך ארץ והיו מכנים הכל פ' בן עזאי והכי משמע מדברי רש"י בברכות דף כ"ב ע"א שכתב וז"ל הלכות דרך ארץ כגון דרכן של ת"ח דהיא בריתא ופ' בן עזאי הנותן ד' דברים אל לבו עכ"ל ויראה הרואה דפ' דרכן של ת"ח הוא בנסחתנו במס' דרך ארץ זוטא והיו מכנים לכל דרך ארץ זוטא שלנו בריתא או פ' דרכן של ת"ח. ולכל דרך ארץ רבא שלנו פ' בן עזאי. וכבר ראיתי בגיליון הש"ס דפוס פפד"מ שכתב כי במחזור ויטרי מתחיל מפ' בן עזאי. ותו ק"ק על מהרש"ל דכיון דמסכתות אלו מלאי השגיאה כידוע אמאי הגיה התוס' מכח נסחתו במס' דרך ארץ והי"ל להגיה במס' דרך [ארץ] מכח התוס' מאחר שהוחזקו המסכ' האלה למוטעות כאשר נראה מתוכן וגם אני ראיתי נסחא כ"י ומשם נראה רוב הטעיות שנפלו בדפוס. (ונסחא כ"י אינה עתה בידי). ותו ק"ק על מהרש"ל דנעלם ממנו שבאיכה רבתי פ' רבתי עם נסחת המדרש כנסחת התוספות ואלו זכר שר מהמדרש שהוא כנסחת התוספות היה תולה הטעות במס' דרך ארץ בנסחא דקמן ולא היה מגיה התוספות: ולפום ריהטא נראה דיש הפרש בין הא דפ' בן עזאי דמייתו התו' לש"ס דידן דש"ס תלוי בקערה שהאורח יניח פאה לשמש אבל השמש אינו מניח באלפס לחלקו אלא מערה הכל כמו שפירש רש"י. ולמסכת דרך ארץ תלוי במהות התבשיל אם הוא מעשה קדרה או מעשה אלפס והטעם משום דנראה כרעבתנות כמ"ש התוספות ואין כונת התוספות לפרש זה בלשון הש"ס רק מייתי דבמס' דרך ארץ יש שיטה אחרת. אמנם ראיתי להרב פרישה א"ח סי' ק"ע שהביא פירש"י וכתב וז"ל והתוספות פירשו בקערה הוא מעשה קדרה דנראין כרעבתנות אם אינו משייר ובאלפס (כצ"ל) הוא מעשה אלפס אינו נראה כרעבתנות אם אינו משייר עכ"ל עיניך הרואות דהבין הרב ז"ל דכונת התוספות לפרש זה בסוגיין וק"ק חדא דאי הש"ס כפי פירוש זה הו"ל לו' ברישא שהביאה לפניו מעשה קדרה. וכמו שאמרו במס' דרך ארץ בהאי עובדא הניחה לפניו מעשה אלפס (לפי הנסחא דקמן) ותו דהש"ס לא הו"ל לתלות בקערה דמהיכא משמע מעשה קדרה מאחר דכל מין תבשיל הדרך היא לאכלו בקערה ותו דאי התוס' כיונו לזה הו"ל להביא פירש"י ולהקשות עליו ממסכת דרך ארץ ואח"ך לפרש פירושם אלא ודאי גם התוספות אזלי ומודו לרש"י בפירוש הש"ס. ברם צריכין אנו למודע"י מה ראו התוספות לאתויי הא דמס' דרך ארץ ומאי נפקא מינה לביאור שמעתין. וראיתי להרב ישרש יעקב שכתב דק"ל לתוס' מה שא"ל שמא לא הנחת בראשונה ולמה לא אמרה ובשניה לכן הביאו הך גירסא והשניה היה מעשה אלפס דאין משיירין כלל עכ"ל ובש"ס בנסחא דקמן גרסינן שמא לא הנחת בראשונים וגם במדרש איכה אמרו על שני תבשילין ע"ש וגם נסחת בראשונה אפשר דכולל שתים וכונתו קודמ זה. ותו דמש"ס מוכח כמו שפירש"י על חלק שמש דמשיירין פאה בקערה אמר וכדאמרן: וחזיתיה להרב באר שבע בתשובותיו דף ע"א דפוס פפד"מ (סי' ה') שעמד על זה וכתב וז"ל נ"ל דלהכי הוכרחו התוס' להביא גירסא אחרת מפני שהוקשה להם אמאי לא הקדיחה ביום ב' ועם גירסא אחרת שהביא התוס' נסתלקה קושיא זו מפני שהאשה חששא אולי ר' יהושע ס"ל כגירסא אחרת לכך לא שייר מידי כיון שלא היה מעשה קדרה ולפיכך המתינה עד שהיתה מבשלת לו ביום ב' מעשה קדרה וכאשר ראתה שאפ"ה לא שייר כלום אז הקדיחה ביום ג' כנ"ל עכ"ל ולי ההדיוט הדבר דחוק דכיון שלא מצינו פלוגתא בהדיא רק השני נסחאות שבידינו דשמעתין ודמס' דרך ארץ לומר דבימי ר' יהושע כבר היו השתי סברות בעול' והאשה חששא לזה שמא ר' יהושע סובר סברא אחרת ותו דלדידיה יומא קמא הביאה תבשיל שלפי הסברה אחרת אין משיירין. והרי במס' דרך ארץ עצמו מייתי עובדא הלז וקאמר בהדיא דביומא קמא הניחה לפניו מעשה קדרה (כפי נסחת התוספות) הפך דברי הרב ז"ל ונראה שם דיום ב' היה ביום ראשון. ונמצא דעדין לא הרוה צמאונינו כטעם התוספות שהביאו הא דמס' ד"א. ותו ק"ק דבמדרש איכה ברישא קאמר כמ"ש התוס' ואח"ך הביאו זה המעשה ומוכח כפירש"י דהקפידא משום שמש דהכי אתמר בי מדרש"א בתרי יומי אכלו ולא הניח לה פאה אלמא הקפידה שלא להניח חלקה והיא היתה מערה הכל והיה צריך הוא להניח חלקה וזה כפירש"י. ותו ק"ק דר' יהושע אמאי לא הניח חלקה וח"ו היה עובר על דברי חכמים. ואפשר לישב הכל דהא והא איתא דאם לא סלקו חלק השמש בכל מין תבשיל צריך להניח חלקו. אמנם אם כבר הניחו חלק לשמש אז יש חילוק דאם הוא מעשה קדרה צריך להניח שלא יהא נראה כרעבתן ואם הוא מעשה אלפס א"צ להניח כשהניחו חלק השמש. ורבי יהושע סבר דמאחר שהיא בעלת הבית אינה כשמש וכבר הניחה חלקה והיא הקפידה שלפי האמת לא הניחה חלקה ויום א' אמרה אולי מקרה הוא ושכח אבל ביום ב' שראתה שאכלו כלו ובתרי הויא חזקה לרבי לכך הקדיחתו ביום הג' ואמרה האשה לא כך אמרו חכמים אין משיירין פאה באלפס ומשיירין פאה בקערה ולא פלוג רבנן בין שמש לבעה"ב ולפום גמרין והמדרש אפשר שהתבשיל היה מעשה אלפס שאם הניחו חלק השמש אין צריך לשייר דאינו נר' כרעבתן וכל הקפידא היה שלא הניח חלק לאשה כמדובר. אך לפי מס' דרך ארץ שהניח דבר דטעון שיור שנראה כרעבתן צ"ל דלא חשש ר' יהושע כי באמת הי"ל רעב. והיא הקפידה על חלקה: ומלבד דהני עובדי פשוטים לפי פשטן. אפשר עוד לרמוז בהם דרך רמז ותוכחות מוסר דנודע כי ימי האדם בחלקו"ת ישיתו למו לשלשה חלקים ימי העליה ימי העמידה ימי הירידה והן האדם בשני פרקים ימי העליה והעמידה ממלא תאותו בכל הבלי ותענוגי העה"ז. אך בימי הירידה תשש כחו ופורש לעשות לו דרך תשובה וז"ש נתארחתי אצל אכסניא הוא העה"ז וכמ"ש לתיב אושפיזך עשתה לי פולין אותיות פלוני שהוזמנו אצלו סעודות ומשתאות ועניני העה"ז ביום הראשון רומז לימי העליה אכלתים ולא שיירתי מהן כלום כי רבת שבעתי תענוגי' וסעודות ואביזרייהו. שניה רמז לימי העמידה לא שיירתי מהן כלום כי עייף אנכי בתרדמת העה"ז. ביום שלישי רמז לימי הירידה הזמן בוגד הקדיחתן במלח כי הקיפו חלאים ויסורין כיון שטעמתי משכתי ידי מהן מהתענוגים והתחלתי לשוב מדרכי הרעים. אמרה הנשמה לעוררו יותר לשוב מפני מה אינך סועד כמו שהיית נוהג ליכנס עמו בדברים והשיב כבר סעדתי ומלי כריסי זני בישי ועד מתי אמרה הי"ל למשוך ידך מן הפת כי לא די בזה רק צריך סיגופים ותעניות על מה שעבר. אמרה ליה רבי שמא לא הנחת פאה בראשונים שאתה סובר כי החטא הוא שלא שיירת פאה לימים ראשונים לא כי אלא שהיית בטל מן התורה גם כן לא כך אמרו חכמים אין משיירין פאה באלפס קרי ביה אלף ס' כלומר לימוד ס' מסכתות אבל משיירין פאה בקער"ה גימט' שעה רמז להנאות העה"ז שהם לשעה וא"כ צריך סגופים ג"כ על ביטול תורה: ומעשה התנוקת מוסר לילד"י הזמן שהולכים למקום וענין שאין רשאין ללכת כשדה הזרע ואם יאמר לו חכם אסור לעשות כן ישיב זו דרך כבושה לרבים שעושין כך וזה דרכם. והתשובה לזה לסטים שכמותך גוזלי' להקב"ה וכנסת ישראל החיים שמשפיע לך ואתה מוציאו בהבלי העה"ז להכעיסו ח"ו וכשם שחביריך גדל עונם אף אתה חולית ועתידין ליתן הדין: ומעשה התנוק רמז ליצה"ט ילד מסכן וחכם ואמרתי לו באיזה דרך נלך לעיר האלהים בעדן גן אלהים א"ל זו קצרה וארוכה כלומר להתענג בתעתועי הזמן קצרה שאינו טורח בעבודת ה' בדרך הזה הם חיי האדם כי הולך הוא אל בית עולמו מיום הולדו. וארוכה כי לא במותו יקח מקומו הראוי לו בג"ע וצריך לחזור בגלגולים ולהצטמק בעונשין וגהינם. אך הדרך צדיקים לעסוק בתורה ומצות היא ארוכה שאינו נהנה מהעה"ז וחיי צער יחיה במיעוט אכילה במיעוט שינה ותענוג והיא ארוכה מרב צער הגוף והיא קצרה כי תיכף במותו ילך לאור באור החיים ובא ללמד לראות התכלית מ"ש בסוף שהיא ארוכה ולא ליקח הנראה לעינים כי אם להעמיק לראות סוף דבר כי על הכל יביא האלהים במשפט ולעשות נ"ר ליוצרו וכל אשר ימצא לעשות בכחו ככה יעשה וה' עמו:

רבי יוסי הגלילי הוה אזיל וכו' גלילי שוטה לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה וכו' אפשר דרמזה לו דיש צד זכות שהוא מהגליל דלא דייקי בלישנא ונכשלים. וילפינן מהאי עובדא עד היכן מגיע גדר אל תרבה שיחה עם האשה דהיל"ל באיזו ללוד וכל היתר הוא מרבה שיחה אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. תו ילפינן שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה דתיכף שקליה למטרפסיה רבי יוסי הגלילי שנתבזה ונסלח לו. תו ילפינן דיהירותא לנשי לא חזיא כמ"ש פ"ק דמגילה: