פתח עינים על חולין צד

הוא סבר לאפיה הוא דקאתו וכו'. בסוף ספר ראשית חכמה סוף שער א' מפרק דרך ארץ מביא מעשה באופן זה דרב ספרא יצא יום אחד לטייל ובא חסיד א"ל לרב ספרא למה טרח מר א"ל רב ספרא לא יצאתי אלא לטייל נתבייש אותו חסיד אמרו ליה תלמידיו וכו' הי"ל לשתוק א"ל אלו שתקתי לא הייתי מקיים ודובר אמת בלבבו. וראה השינוי שיש. ובסוגיין מסיק רבא שלא לומר ואיהו קמטעי נפשיה ופירשו התוס' דבכגון זה איהו איבעי לאסוקי אדעתיה. ובסוגיין רב ספרא לא השיב לרבא ונראה שקבל דבריו: