פתח עינים על חגיגה כב

כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו. מכאן יש ללמוד כמה צריך אדם לדקדק בדבריו הן בעודנו פניו הולכים בקרב מלחמתה של תורה חד"ד ותימא על הראשונים ועל גדולי הדור להזהר בדבריו ובשגם נראה בעיניו כי לא באו אל נכון יתלה החסרון בו די לא שלו חסר"ו של אדם גדול ישא ביום ההוא ק"ו מאריא דבי עילאי רבי יהושע שהיה פשוט אצלו שטעו ב"ש ואמר בושני מדבריכם ועמד תלמיד אחד ואסבריה טעמן של ב"ש ומיד הלך רבי יהושע ונשתטח וכו' נעניתי לכם עצמות ב"ש וכו' הושחרו שיניו וכו' [ועיין בנזיר דף נ"ב ע"ב דאמר על רבי עקיבא איני יודע אם משמת חזר בו והושחרו שיניו מפני התעניות. ועמ"ש אני בעניי בקונטריס זה לעיל ביומא על דף כ"ב ע"ב ע"ש]: והעיני בשר לו יכיר מיעוט ערכו וקוצר דעתו ואל יוציא מפיו דבר שאינו הגון נגד גדולים רק בדרך משא ומתן כתלמיד הדן לפני רבותיו בקרקע. וזכור יזכור מ"ש גדולי הפוסקים דעתה לא יש דין ת"ח והוכחנו בעניותנו במקומו דאפי' דין צורבא מרבנן לא יש כדמוכח בפ' אז"נ דרבינא לא החזיק עצמו אפי' לצורבא מרבנן ובשאר דוכתי. וכבר אמרו בירושלמי פ"ב דשקלים לעולם יראה אדם כאלו בעל שמועה כנגדו ופירש מהר"ש סירילייו שלא יזכירנה בקלות ראש. וזאת לפנים פירשנו בעניותנו מ"ש ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע דהתנא לימדנו מוסר השכל שאל יגזור אומר המעיין לומר קושיא זו לית נגר דיפריקינה וכיוצא. שסופו להשמע כי על הרוב אחד חכם או אפי' תלמיד יסביר פנים יפות להעמיד הדבר על בורייו: והא דאמרו בערובין דף נ"ג דאמר רבי יהושע מימי לא נצחני אדם אלא אשה תנוק ותנוקת והא הכא תלמיד זה נצחו. אפשר דהתם קאמר במילי דעלמא ע"ד מאי דתנן הם אמרו שלשה דברים והיינו במוסר ובדרך ארץ. ועוד אפשר לומר דההיא דאמר רבי יהושע הוה מקמי האי עובדא. ועיין תשובת הרב חוות יאיר סי' קנ"ב: