פתח עינים על ברכות נב:

תיכף לנט"י סעודה וכו' כתבו התוס' והא דלא חשיב לה לעיל וכו' משום דשנויה במשנה לא חש למתנייה ומקשים דגם סמיכה משנה היא והרב ברכת הזבח במנחות דף צ"ב כתב דהתוס' כיונו למ"ש תהר"י דלא חשיב אלא אותן הנלמדים מקראי וכו' ע"ש ולנו בעניותנו לא הונח לנו כמ"ש בברכי יוסף סימן קס"ו ועתה ראיתי בתוס' ישנים כ"י שכת' וז"ל והא דלא חשיב וכו' משום דהך דהכא שנויה במשנה לא חש למחשבה אי נמי כל הני דלעיל מפיק בירושלמי מקראי עכ"ל הראת לדעת דתרי שינויי הוו ודלא כהרב ברכת הזבח:

ת"ר בש"א מכבדין את הבית וכו' שאם אתה אומר נוטלים לידים תחילה נמצא מפסיד אוכלים אבל נטילת ידים בתחילה לב"ש לא ס"ל מ"ט משום פירורין ובה"א וכו'. יש מי ששאל דהא דקאמר אבל נט"י וכו' יתר וטפל דכבר אמר שאם אתה אומר נוטלים לידים תחילה נמצא מפסיד אוכלים והא תו למה לי. ונראה דרש"י שכתב ה"ג ובה"א אחר שפירש מפסיד אוכלים בא לשלול גירסא זו. אבל יש לקיימה דז"ש אבל נט"י בתחילה לב"ש וכו' הם דברי האמוראים על המשנה שלא פירש הטעם. והתלמוד סידר הברייתא מקודם ואחר זה סידר דברי האמוראים כי זה היה פי' האמוראים הראשונים על המשנה וזה פשוט ליודע ובקי בסגנון סדר התלמוד שבידינו:

אמר רבא בברא כ"ע לא פליגי וכו' מתיב רב יוסף וכו' אלא אמר רב יוסף וכו' ק"ק דמאי פריך רב יוסף לרבא הלא לדידיה דברא ובורא כ"ע לא פליגי דברא משמע אמאי ב"ש נקט שברא ומוכרח לומר דסבר ב"ש דטפי עדיף למנקט לשון מבורר אע"ג דמקרא מוכח דבורא נמי לשעבר מ"מ שברא לשון מבורר יותר. וא"כ היינו דקאמר רבא דפליגי בבורא דב"ש סברי דפשטיה מוכח להווה ועתיד ובעינן לשון מבורר אף דקרא כתיב בורא ופירושו לשעבר. ולא נעלם מרבא הני קראי דמוכח מיניהו דבורא לשעבר דהא לרבא אף דברא לכ"ע לשעבר מ"מ ב"ה נקט בורא למנקט לישנא דקרא כמ"ש התוס' ומאי פריך רב יוסף. ואפשר דמשמע ליה לרב יוסף דפליגי ב"ש וב"ה בדיעבד דלשון בורא אף בדיעבד סברי ב"ש דלא יצא וצריך לחזור ולברך והיינו דק"ל לרב יוסף דכיון דמקרא מוכח דבורא לשעבר אמאי לא יצא בדיעבד מיהא: שוב נזדמנו לידי תוס' ישנים כ"י וראיתי שכתבו וז"ל בברא ובורא כ"ע ל"פ והא דקתני האי ברא והאי בורא לא משום דבהכי פליגי אבל כל אחד נקט לשון הרגיל בו עכ"ל ובהכי ניחא מאי דדייקינן ודוק: