פתח עינים על ברכות לח:

אשמועינן טעמא ואשמועינן דהלכתא כרבנן וכו' הרב ט"ז סימן קס"ז מקשי ורמי מסוגיא דלקמן דף נ"ב דגער רבא על רפרם ואמר בהדי פלוגתא למה לך עש"ב ואני הצעיר תירצתי איזה תירוצים בזה הנה הנם בספר הקטן מחזיק ברכה שם סימן קס"ז בס"ד .

משכחת לה בתומי וכרתי וכו' עיין בקונטרס שיורי ברכה סימן ר"ה שהבאתי תשובת הגאונים כ"י בזה ע"ש:

אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים וכו' כתבו תוס' ישנים בכ"י וז"ל כבוש הוי בחומץ ימים רבים ובטל טעם מרור יותר משלוק ושלוק הוי יותר ממבושל כדאמרינן עור חמור ששלקו וכו' ומבושל הוי כהלכתו (דאי לא"ה) זו ואצל"ז קתני והאי דמיבעיא בנזיר גבי איל נזיר ששלקו מהו משום דמשמע ליה דזרוע בשלה הוי כהלכתו אבל שלוקה אינה כלום עכ"ל. ובהגלות נגלות דברי התו' הללו אתה תחזה דיפה כיוין הרב חק יעקב סי' תע"ג שכתב דלמ"ש התוס' פרק כל שעה דף ט"ל דשלוק טפי מבישול ולא זא"ז קתני א"כ בכבוש בחומץ מיירי וכו' ע"ש והרב אליה רבה שם דחה דהתוס' לא דקדקו אלא בבישול שהוא בכלל שליקה משא"כ כבוש וכו' לא דקדקו למתני בזו ואצ"ל זו וכו' ע"ש. ומדברי התוס' ישנים הנז' הראת לדעת דצדקו דברי הרב חק יעקב ודלא כהרב אליה רבה ועמ"ש אני בעניי בספר הקטן מחזיק ברכה א"ח שם וי"ד סי' ב"ן בס"ד. ומיהו מה שסיימו בתוס' ישנים הנז' והאי דמיבעיא בנזיר גבי איל נזיר ששלקו מהו וכו' לא הבנתי לפום ריהטא דמשנה שלימה בנזיר דף מ"ה היה מבשל את השלמים או שלקן. וכבר התוס' דידן פרק כל שעה נתקשו ממשנה זו ותירצו כמ"ש התוס' ישנים ע"ש אלא שהתוס' ישנים כתבו דמשמע ליה וכו' כלפי מ"ש דהוי בעיא והוא תמוה: