פתח עינים על ברכות לו.

ה"מ גבי מעשר אילן דבארץ גופה מדרבנן וכו'. כאן מוכח כי שאר פירות שאינן מין דגן תירוש ויצהר חייבין בח"ל דרבנן. ובמס' דמאי פ"ק אמרי' אלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום הדבילה והתמרים והחרובין והורד והכמון והאורז שבח"ל כל המשתמש ממנו מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי. ואיכא למימר דהכי קאמר ה"מ גבי מעשר פירות דאפילו בארץ לא נהוג אלא מדרבנן אבל ערלה דקא נהוג אפילו בח"ל דאוריתא אימא לא קמ"ל. עכ"ל ר"ת בס' הישר כ"י דף צ"ה ע"ב. ולא זכיתי להבין דברים ככתבן. אמנם ראיתי להתוס' בחולין דף ו' ובע"ז דף נ"ט והריטב"א בחי' לחולין שם ושיטה מקובצת לביצה דף י"ב ותוספות ישנים כ"י בסוגיין דכולם כתבו משם ר"ת דמחלק בין דמאי לודאי וכן ראיתי בספר הישר עצמו כ"י דף צ"ז על ההיא דפ"ק דחולין שכתב פי' דלא מעשרי מעשר דמאי אבל מעשר פירות נוהג בח"ל וכו' עכ"ל. וכפ"ז אפשר שט"ס הוא בלשון ספר הישר שהבאתי על סוגיין וחסר תיבה אחת וכצ"ל ואיכא למימר דה"ק ה"מ גבי מעשר פירות ודאי דאפילו בארץ וכו'. והגם דבכל זאת לישנא קייטא הוא מ"מ רמוז מיהא חילוקו בין דמאי לודאי: