פתח עינים על ברכות לב:

אר"א גדולה תפלה יותר ממע"ט וכו' כתב הרב עיון יעקב רבי אלעזר אזיל לשיטתו דתלמוד גדול ממעשה דאי מעשה גדול מתלמוד דגדול מתפלה כ"ש דמעשה עדיף מתפלה עכ"ל ושותיה דמר לא גמירנא ומאי קאמר דר"א אזיל לשיטתו והיכן הוזכר דר"א דתלמוד גדול. ותו דרבי אלעזר הוא אמורא וזו שנשאלה לר"ט ור"ע והזקנים ונמנו וגמרו דתלמוד גדול וכמ"ש פ"ק דקדושין דף מ' והוא דבר שנפתח ונסתיים בגדולי התנאים. ותו דלדבריו תלמוד גדול מתפלה וא"כ מאי מוכיח ר"א דתפלה גדולה ממ"ט ממשה רבינו והרי תלמוד גדול מתפלה ומי לנו גדול ממשה בתלמוד למגמר ולאגמורי ואפ"ה לא נענה אלא בתפלה. ותו דהאמרינן זכה תאות לבו נתת לו ולמה משה רבינו ע"ה אצטריך לתפלה אלא נראה פשוט דהכא בתפלה לבטל גזרה מיירי [ועל פי זה מתורץ מה שמקשים במ"ש פ"ג דתעניות שבחא דצבורא היכי הוי אמר משיב הרוח וכו' דהאמרינן זכה תאות לבו נתת לו. ועם האמור לק"מ דההיא דזכה תאות לבו נתת לו מיירי כשלא יש גזירה. וההיא דשמואל דקאמרינן שבחא דצבורא אמר משיב הרוח וכו' היינו כשגרם החטא ועצר את השמים דאז צריך תפלה לעורר הרחמים ובעי לכפורי על קהל ישראל ואסתתום פי המקטרגים. פוק חזי דאפי' רב יהודה דמסר נפשו על קדושת ה' וקרי עליה שמואל אין זה ילוד אשה היה צריך הכנה ושליף חד מסאנא ודוק הטב. ועוד יש לחלק ואין כאן מקומו] ולזה גם תלמוד לא יועיל אלא תפלה ובזה לא נאמר תאות לבו כשיש גזרה ומשו"ה נקט ר"א גדולה תפלה יותר ממ"ט משום דאמרינן זכה תאות לבו נתת לו והיינו דיש לו מע"ט להכי קאמר דכשיש גזרה צריך תפלה ולא מהנו מ"ט וה"ה תלמוד דהא משה רבינו ע"ה רבן של ישראל בתורה ומע"ט ולא נענה אלא בתפלה. וההיא דאמרינן גבי עלי בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה וג"ח שאני התם דבעת הגזרה כך נאמר משא"כ לגזרה סתמית ודוק:

הא דמאריך ומעיין בה וכו' הקשה הרב ישרש יעקב דף פ"ו משם הרב תאוה לעינים דלפי מ"ש התוס' דתרי עיון תפלה איכא אחד שמכוין ואחד שמצפה שתעשה בקשתו לישני תרוייהו דמעיין בה הא דמצפה הא דמכוין לתפלה עכ"ד ויראה דיש לישב כי הנה פשט השמועה לתרוצי סוגיא הכי הויא דהמקשן סבר דרבי חנין דנקט המאריך בתפלתו לחוד ולא נקט המאריך ומעיין רבותא אשמועינן דאף דלא מעיין אין תפלתו חוזרת ריקם משום דסבר המקשן דמעיין פירושו מכוין ומשו"ה הקשה מדרבי יוחנן דאף דמאריך ומעיין בא לידי כאב לב. והתרצן חידש לו דמעיין נקט רבי יוחנן אינו מכוין אלא מצפה וכדמייתי מקרא דתוחלת ממושכה. ובחכמה יסד אר"ש התרצן ההוא אמר הא דמאריך ומעיין פירוש הא דר"י דמאריך ומעיין דוקא מאריך ומעיין דאי לא מעיין אינו בא לידי כאב לב וא"כ מוכרח דמעיין הוא מצפה הא דרב חנין דמאריך ולא מעיין לא תימא דלרבותא נקט מאריך ולא מעיין אלא דוקא נקט מאריך לחוד לומר דלא מעיין שמצפה. והשתא לפי תירוצו אידי ואידי במכוין או אידי ואידי דלא מכוין אך זה לא מצפה וזה מצפה ובהכי לק"מ כמבואר. ועוד י"ל דלא בעי למנקט האי לישנא תרוייהו דמעיין הא דמצפה והא דמכוין דהשתא אתא לאפוקי סבר' המקשן דמעיין דר"י לטובה ומשו"ה לא בעי לומר תרוייהו דמעיין. ותו דמאריך דרבי חנין משמע דמכוין דוקא דהא ממשה רבינו ע"ה יליף ומשה רבינו היה מכוין ואם כן גם השתא דמשני הא דמאריך ולא מעיין כונתו דודאי מכוין והוא בכלל תירוץ הש"ס ודוק הטב:

והיינו דא"ר אלעזר אמר רבי הושעיא מ"ד גם אלה תשכחנה וכו' ראיתי בנמוקי עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה שפירש משם הרב הגדול מהר"ש סגיס זלה"ה רבו של הרב מהרימ"ט זלה"ה וארחיב קצת הענין בס"ד. הנה איכא למידק בש"ס דקאמר והיינו דאמר רבי אלעזר מה הלשון אומרת והיינו דאמר רבי אלעזר דלשון זה מורה דעד השתא לא היו מובנים דברי רבי אלעזר וקאמר הש"ס והיינו דאר"א ללמד דעת דבזה נבין דברי רבי אלעזר. דאי תימא דכונת הש"ס לומר דגם ר"א משם רבי הושעיא אמר כן הול"ל וכן אר"א א"ר הושעיא. ופירש הרב הנזכר דהנה רבי הושעיא תלמיד רבינו הקדוש והוא אמר גם אלה תשכחנה מעשה העגל ואנכי מעשה סיני והיה קשה לכל מאן דשמיע ליה מאי קאמר דהר סיני היה מראש מקדם ואחר מ' יום ויצא העגל ואמאי נקט איפכא ועוד הלשון בעצמו דקאמר מעשה העגל מעשה סיני אינו מדוקדק דהו"ל למימר גם אלה. אלה אלהיך. ואנכי. אנכי ה' אלהיך. אך עתה דהש"ס השמיענו כזאת ויכוח כ"י עם הקב"ה באים הדברים כמין חומר וכסדרן לפי שאלת כ"י ועתה נתבארו דברי רבי הושעיא מאד ומדוקדקים על פי ויכוח זה והוא מאי דקאמר הש"ס בעצם והיינו דאר"א כי עד האידנא לא נתבארו דבריו ועתה נחה שקטה האר"ש ועמ"ש בעניותי בקונטריס צוארי שלל הפטרת עקב בס"ד: