פתח עינים על ביצה טו.

אמר רב פפא ערדלין אין בהם משום כלאים. המעיין יראה דברי הרב בית חדש בי"ד סי' ש"א על דברי הרמב"ם בזה ודבריו אינם מובנים דהוא מפרש דברי הרמב"ם ומראה פנים לאסור איסר ותימא דהרמב"ם דבגויה קמשתעי משרא שרי. וח"ו נראה כמו דאגב שטפיה נתחלף לו הענין אכן כונתו היתה לישב באופן אחר דוק ותשכח:

תוס' ד"ה בקשין. מ"ש התוס' ול"נ דשריא משמע אפי' ללבוש וכו' וי"ל וכו' וא"ת וכו' הלשון מגומגם והגם שכונתם מובנת צריך לתקן הלשון כאשר המעיין עיניו יחזו עפעפיו יבחנו ודוק הטב:

תוס' ד"ה כל שנאותין בחול וכו' אבל לא תני לאתויי סנדל המסומר דודאי יהא אסור לשלחו וכו' לכאורה קשה דמאי קאמרי אבל לא תני לאתויי סנדל המסומר והא תנן במשנתנו אבל לא סנדל המסומר. וכעת אפשר לומר דכונת התוס' דיש מקום לומר לאתויי סנדל המסומר ונאמר דר' יהודה דקאמר אף לא מנעל לבן הוא דאמר זה הכלל ופליג על ת"ק דשרי ר' יהודה בסנדל המסומר לשלחו ות"ק אסר. וכבר מצינו להתוס' בשבת דף ס' ע"א ד"ה לא בסנדל המסומר דמהרי"ל הבין מדבריהם דאיכא מאן דשרי לשלוח סנדל המסומר וסמ"ק פסק הכי כאשר יראה הרואה בדברי הרב שיירי כנה"ג א"ח סי' תקי"ו והוא האריך בזה וכתבתי בעניותי קצת על דברי הרב שיירי הנז' בס' הקטן ברכי יוסף שם בא"ח סי' תקי"ו ע"ש:

היה יושב בבית המדרש וכו' פירש"י בשדה היה והטעם כדי שלא יהיה שום ביטול לכך היו בתי מדרשות שלהם בשדה. גיליון. לקוטי מהר"א פליף כ"י. והיה טעמו טעם לשבח כי לא יעצרם הגש"ם וקול בני אדם וכיוצא מהם ומהמונם ויהיו בד בבד פנויים בדבר הלכה. ועל דרך האמת יש טוב טעם לתקון השכינה בגלות בחינת שדה ותורה שבע"פ והלכ"ה בחינת השכינה. ורשב"ם פירש פ' חזקת שבתי מדרשות היו בסוף התחום כדי שיוכלו לבא שם מן העיירות אשר מסביב:

מתיב רב הונא בריה דרב איקא היה בא בדרך וכו'. כאשר ירדוף הקור"א כאן בתחילה יש להעיר אמאי רב הונא בריה דרב איקא לא מותיב ממתניתין לאביי דתנן המוצא תפילין מכניסן זוג זוג ומשמע דמכניסן לעיר קאמר וכמו שפירש רש"י ואילו אביי אמר עד שמגיע לביתו. ותו אמאי לא פריך הש"ס על הברייתא דקתני היה בא בדרך ותפילין על ראשו מאי איריא על ראשו אפי' מחתן בארעא כדתנן המוצא תפלין ושני קושיות הללו הם מעין דוגמא מה שהקשו דקמיתא היה כדפרי' רב הונא על אביי מברית' והשנית כדפריך על אביי מאי איריא בראשו כמבואר. ותו יש להעיר במאי דמסיק לתרוצי מאי איריא בראשו אפי' מחתן בארעא כדתנן ל"ק הא דמנטרא מכלבי וגנבי הא דמנטרא מכלבי ולא מגנבי ומוכח דמוקי הבריתא דמנטרא מכלבי וגנבי ואביי מיירי דלא מנטרא מגנבי. והשתא מתני' דהמוצא תפילין מכניסן לעיר דעלה קאי לתרוצה אליבא דאביי במאי מוקמת לה אי מנטרא אפילו מגנבי א"כ תקשי הברייתא מאי איריא בראשו אפי' מחתן. ואי מתני' מיירי דלא מנטר מגנבי יוליכם לביתו דהכי מוכח ממ"ש רש"י דכתב דלא מנטרא מגנבי לא יזיזם ובודאי בדרך חוץ לעיר לא מנטר אפי' מכלבי ולכך מכניסן לעיר דרך מלבוש והו"ל להוליכם לביתו דכבר הם על ראשו ורש"י דייק לא יזיזם הא מחתן בשדה והכניסם דרך מלבוש יוליכם בביתו היכא דלא מנטר מגנבי: ואפשר לומר דממתני' ל"ק לאביי דיאמר דמשום דהיו עליו יוליכם לביתו משא"כ במתניתין דמצאן דכיון דמחתאן בארעא תסגי להכניסם לעיר. גם ממתני' ל"ק על הבריתא דהו"א דהבריתא אשמועינן דלא נטעה במתני' דדוקא המוצא אבל היו עליו אהני להוליכם לביתו קמ"ל הבריתא דאין הפרש ולא נקט בריתא מחתאן בארעא דהיינו מתני' והיא גופה אשמועינן תנא דבריתא לפרושה למתניתין דה"ה היו עליו. ומתני' נקט המוצא לרבותא דאי נקט כבריתא ה"א דהמוצא לא. וכל זה שפיר. אך על אביי ק"ל מבריתא וכי משני הא דמנטרא הא דלא מנטרא א"כ גלי דכל החילוק תלוי במנטרא ואין הפרש כשהיו בראשו אי לא ופריך ממתני' דאפילו מחתן בארעא ומאי איריא בראשו. ומשני הא דמנטרא מכלבי וגנבי ובהכי מיירו מתניתין ובריתא. ואביי מיירי דלא מנטר מגנבי. והבריתא גלי דגם שהיו עליו דינא הכי. ואביי נקט בראשו לומר דבכה"ג דמנטרי מכלבי. דווקא היו עליו אבל אם מצאן במקום דמנטרי מכלבי לא יזיזם אבל מצאן בשדה ולבשם ובבי' הסמוך מנטרי מכלבי יוליכם לבית ודוק הטב: