פתח עינים על בבא מציעא נט:

אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח וכו'. יש להבין בהני הוכחות דר' אליעזר חרוב ואמת המים וכתלי בית המדרש ושוב הוכיח מבת קול. ולהבין אומרם אין מביאין ראיה מן החרוב וכו'. ואפשר לומר דרך דרש וחידוד בעלמא במה שאמרו אלו ואלו דברי אלהים חיים והוו בה קמאי איך יתכן דאילו ואלו דא"ח והלא מי שאין הלכה כמותו לא דיבר נכונה. ואמרו הראשונים דיען אין האור ניכר אלא מתוך החשך והאמת לא ניכר אלא מתוך השקר כן הדבר הזה דלא יובן ויתישב מעצמותו אלא מהיפוכו לכן אמר ה' אל משה דברי המזכין והמחייבין וכיוצא כי מתוך הסברא דחויה תבנה ותכונן האמיתית. הא חדא. ועוד למדו מדברי רש"י בכתובות דף נ"ז דזמנין דשייך האי טעמא וזמנין דשייך האי טעמא ונמצא דעכ"פ הסברא דחויה במציאות אחר תתקיים בשינוי מועט. ועוד בה שלישיה ושבה והיתה לבא"ר מפום רבנן רבני צרפת כי הקב"ה אמר למשה מ"ט פנים טהור ומ"ט אשר איננו טהור וכיוצא ואמר לו שההלכה כפי הסכמת חכמי הדור והם דברי אלקים חיים ממש. ובזה אפשר לפרש דרך חידוד דר' אליעזר אמר חרוב זה יוכיח כלומר שיעקר ממקומו כלומר שסברתו אמת ושלהם שקר רק שמתוך השקר יובן האמת וזה רמז במה שיעקר החרוב לומר שסברתם נעקרת לגמרי ואין בה אמת ולא תועיל כי אם להבין סברתו והיינו על דרך תירוץ ראשון שאמרו הראשונים. והדר אמר אמת המים תוכיח כלומר הגם שתאמרו שאין סברתכם שקר מ"מ אינו אלא דזמנין דשייך טעמא דידהו על דרך תירוץ שני הנזכר ולכן אמר אמת המים תוכיח שהיא תחזור לאחוריה כלומר דאף דסברת החולקים אינה הלכה ואינה מתקיימת דומה לאמת המים דחזרה ומים הוו מיהא אלא שנשתנו ממקומם ואף סברת החולקים אמיתית היא ובענין אחר בשינוי הנדון מתקיימת דטעמה נכון ואמ' במקום אחר. וחזר לומר כתלי בית המדרש יוכיחו דאפילו תאמרו דשני הסברות אמת וההכרעה ביד חכמי הדור כתלי בית המדרש יוכיחו כי ברבים היו עמדי ולא קדמני אדם לבית המדרש ולא יצאתי והנחתי אדם כמ"ש פרק הישן:

יצאת בת קול ואמרה מה לכם אצל ר' אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. עמ"ש בעניותי בספרי הקטן ראש דוד פרשת נצבים בזה ובקצת מהנמשך בס"ד:

לא בשמים היא. כלומר דעם היות דאלו ואלו דברי אלהים חיים מ"מ כבר מסר הקב"ה ההכרעה ביד חכמי הדור כמ"ש רבני צרפת. א"נ לפי סברת מהר"ם מינץ סימן ק' דאין הדיין נאמן לפרש דבריו ומייתי ראיה מעובדא דרבה בר נחמני דפליגי מתיבתא דרקיעא עם קב"ה ע"ש וז"ש לא בשמים היא שכבר התורה בידינו וכביכול לא מצי לפרש דבריו: ואתה תחזה בספר הקנה הקדוש דף פ' ע"ג מה שפירש במאמר זה. ושם כתב וז"ל ואמר ר"י אין משגיחין בבת קול וכונתם על כל פנים כחך אומר כמותך וקב"ה אוהב הטהורות ואם לא יבא הוכחה מבעל הדבר שכתב בתורתו אחרי רבים להטות מעולם לא נסכים לדעתך ובראות השכינה שכחן של חכמים אומר טמא שאל מתורה שבכתב כענין עמדו ואשמעה והנה בא משם אחרי רבים להטות ומיד שלח את אליהו זכור לטוב לבשרם ולבטל דברי ר' אליעזר עכ"ל ועיין שם מה שפירש ביתר המאמר מפלאות תמים דעים. וממילא מתוך מה שהעתקתי מדברי הקדוש קנה חלף הלך מה שהוכיח מהר"ם מינץ מעובדא דרבה ב"נ דאין הדיין נאמן לפרש דבריו דהרי כביכול חלקו כאן על השכינה ולא על תורה שבכתב והשכינה שאלה משם והיתה התשובה כרבנן. והתם בעובדא דרבה ב"נ בספר הקנה האריך בדף ע"ח עמוד ג' ע"ש באורך ולפי מ"ש שם אין ראיה כלל ע"ש ואין להאריך בזה רק את זה אומר דכפי דברי הקדוש קנה הנזכרים אפשר לומר דמ"ש לא בשמים היא ר"ל הבת קול היא בחינת השכינה ואינה מבחינת שמים שהוא תורה שבכתב וז"ש לא בשמים היא הבת קול כלומר אין הוכחה מבחינת שמים שהוא תורה שבכתב. וכיונו אל האמת דמתורה שבכתב הנה באה ההסכמה לסברתם. ולי מה יקרו כפ"ז דברי התוס' לחד שינוייא דשאני ב"ק דבית הלל דהסכים לתורה דכתיב אחרי רבים וכו' דהרי הכא מ"ש אין משגיחין בבת קול כונתם עד שיבא הוכחה מתורה שבכתב כאמור והתם שהבת קול מסכים לתורה שבכתב נתקבל ברצון:

נמנו עליו וברכוהו. כתב הרמב"ן והביאו דבריו בעין יעקב ובנמקי יוסף והריב"ש בתשובות סימן קע"ג וז"ל ותמהני למה ברכוהו לר' אליעזר הרי לא היה חייב אלא נדוי בלבד וכו' וי"ל שכיון שלא רצה לחזור ואמר חרוב ואמת המים וכותלי בית המדרש ומן השמים יוכיחו מיחזי להו כאפקירותא שהיה מחזיק במחלקת יותר מדאי ולפיכך ברכוהו ואפשר שהיו אומרים מפי השמועה והוא אומר כך הוא בעיני לפיכך לא קבלו ממנו כל ראיות שבעולם ואלו הורה למעשה בפני הבית היה נעשה זקן ממרא עכ"ל והקשה הגאון החסיד מהר"ר יוסף שמואל מקראקא זלה"ה אב"ד ור"מ דק"ק פפד"מ דהרי אמרו בסוכה פרק הישן דר' אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם. והגאון הרב חוות יאיר בהשמטות דף רנ"ט ע"א תירץ דכששאלו ממנו הלכה למעשה אז לא הורה דבר שלא שמע מפי רבו משא"כ כשדן עם חביריו בהלכה כתנורו של עכנאי היה אומר דעתו וכו' ע"ש. ולי ההדיוט דבריו קשים לשמוע דהרי הא דתנורו של עכנאי הלכה למעשה היה כדמשמע בסוגיין ובירושלמי פ"ג דמ"ק. ותו משמע מסוגיית סוכה ויומא דף ס"ו שלא אמר שום דבר מדעתו כלל (עיין בספרי הקטן ראש דוד שם פרשת נצבים. ועמ"ש הרב מר וקציעה א"ח סימן קנ"ו ומ"ש הרב קרבן העדה פירוש ירושלמי מסכת נזיר דף כ"ח ע"ב ודוק היטב ועמ"ש בקונטריס זה לעיל בריש ברכות בס"ד): ואני בעניי אפשר לי לתרץ קושית הגאון החסיד הנזכר דמ"ש הרמב"ן שהיו אומרים מפי השמועה והוא אומר כך הוא בעיני נמשך למה שחקר דאמאי ברכוהו ותירץ דמיחזי להו כאפקירותא וכו' והוסיף לומר דאפשר דהאפקירות היה דר' אליעזר מתוך שנתעצם אמר להם שכך נראה בעיניו והוא אמת שכך נראה בעיניו אבל ודאי שמעו מפי רבו שכבר היו יודעים שכך מדתו ועל זה חרה להם שהיה מתריס כל כך עד שלא רצה לומר שכך שמע כמו שהוא האמת. ואעפ"י שהם תלו בשמועתם הוא תלה בדעתו בשגם ודאי כך שמע והוי כמו אפקירותא שלא החשיבם לתלות בשמועתו כנודע דאי לא שמע לא אמר רק היה אומר כך נראה בעיני. ומשו"ה ברכוהו. כן נראה ליישב דברי הרמב"ן כי יתן את רוחו עליהם המעיין עיניו יחזו דיכולים דברי הרמב"ן להתפרש כך ואינו שום דוחק. וסמך הרמב"ן ולא הוצרך להאריך ולפרש משום שזה נודע מדתו של ר' אליעזר שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם ודוק הטב: [וכן ראיתי להריטב"א בחידושי יבמות על דף י"ד שכתב דרבי אליעזר עמד בשמועתו ומייתי אותה ששנינו גבי עקביא אני שמעתי מפי המרובין וכו' ע"ש]: