פתח עינים על בבא מציעא נט.

ולע"א [אפילו] בשעה שעוסקים בנגעים ואהלות וכו'. עיין מ"ש בעניותי במאמר זה בספרי הקטן ראש דוד פרשת תזריע בס"ד:

מנ"ל מתמר דכתיב היא מוצאת. התוס' כתבו היא מוצת בלא אלף כמו ויצת אש בציון וכו' פירש הגאון החסיד מהר"ף הלוי הורוויץ נר"ו אב"ד דק"ק פפד"מ בספרו הבהיר שנדפס חדש ממש ספר כתובה על מסכת כתובות ולשונות הטור. שם בדף ס"ז משם הגאון מר אביו זלה"ה לפי מ"ש הרב מהרש"ל בסנהדרין דף נ"ב ללמד זכות על ר' חמא בר טוביה דאקפה זמורות לבת כהן ושרפה דטעה בתרתי והוא תירץ דהיה למגדר מלתא והואיל והיה למגדר מילתא הקיפה בחבלי זמורות לשנות מדין שרפה גמורה. וה"נ לא היתה רק יבמה ולמגדר מילתא ציוה לשורפה שרפת נשמה וגוף בחבילי זמורות שריפת נשמה וגוף כמו ויצת אש בציון וזהו ששלחה אליו שאין כאן מגדר מילתא שלא היתה מופקרת לכל ומזה הוא עיקר הראיה שלו שנוח לו שיפול ילכבשן האש עכ"ד ולכאורה דברי מהרש"ל תמוהים איך חשד לבעלי התלמוד שלא ידעו לישב זה ותלו בוקי סריקי בר' חמא בר טוביה וח"ו לא יעלה על לב. והיה נראה דסבר הש"ס דאי רב חמא ידע דשריפה בפתילה של אבר אף שהיה למגדר מילתא תסגי להמיתה בפתילה של אבר וכבר נודע דבטלו ד' מיתות ולא היה שורפה בחבילי זמורות לאבד גופה נמי וכן לא יעשה. וכפי צד זה חלף הלך דרך הרב הנזכר. אמנם אפשר לקיימו דודאי נאמר דל"ק על הש"ס דידע דרב חמא מן הדין עשה ולא מהוראת שעה ולהכי קאמר טעה בתרתי אבל אה"נ דלהוראת שעה יכול לאבד גופה נמי וכפ"ז א"ש דרך הרב הנזכר דבתמר דנוה הוראת שעה להשחית גופה נמי ולכך ר"ח פירש היא מוצת כמו ויצת אש לומר דדנוה בשריפת גופה ולא סגי מהוציאוה ותשרף דההיא אפשר דתשרף כמצות הנשרפין בפתילה של אבר להכי קאמר היא מוצת דדנוה בשריפת גופה להוראת שעה. ובדברי מהרש"ל הנזכרים והרב הנמקי והאחרונים כתבתי בעניותי באורך בח"מ סימן ב'. ובמאמרין כתבתי קצת פ"ק דסוטה בס"ד: ודע דמ"ש התוס' בסוגיין היא מוצת בלא אלף וכו' בכתובות דף ס"ז ע"ב כתבוהו בשם רבינו חננאל וז"ל ר"ח גריס מוצת בלא אלף לשון ויצת אש וכו'. והריטב"א שם כתב בחידושיו דבכל הספרים שלנו כתוב באלף. והערוך ערך צת גריס בסוגיין אל תקרי מוצאת אלא מוצת. והנה רבינו תם בספר הישר כ"י כתב דהערוך כל דבריו נערכין על פי פירושיו של רבינו חננאל. וכ"כ הרב מנחת שי בפסוק זה דידוע דהערוך רוב פירושיו על פירושי ר"ח ע"ש. אם כן איפוא התוס' העידו בנו שר"ח גריס מוצת בלא אלף ואלו הערוך כתבה בדרך אל תקרי. ויש לישב:

א"ר חנינא בריה דרב אידי מ"ד לא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו. פירש הריטב"א הובא בשיטה מקובצת עם שאתך פירוש אשתך עכ"ד והרי הוא כמבוא"ר במשז"ל דפלגן בהדייהו וזה עם שאתך בתורה ובמצות היא האשה אשר הוכיח ה' אל תונהו. וניחא דסמיך לה מימרת רב לעולם יהא אדם זהיר בהונאת אשתו:

אמרי אינשי אתתך גוצא. הקשה הרב עיון יעקב אמאי לא פריך ממ"ש בברכות דף ס"א אחר דבריה ואחר עצתה. ולק"מ דמההיא ליכא לאקשויי דמאיזה פעם דהאיש הלך אחר עצת אשתו לא איריא. אבל רב מאי דקאמר הוא דתמיד הולך אחר עצתה דייקא נמי דקתני ההולך אחר עצת אשתו דרגיל בכך ואהך פריך מהא דאמרי אינשי אתתך גוצא גחין ולחיש לה דלשון זה מורה ובא תדיר:

ואמר רבי חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו וכו' והיינו דאמר רבא וכו'. יש להרגיש מאי האי דאמר הש"ס והיינו דקאמר רבא אוקירו וכו' משמע דהוה ס"ד שאין הדברים אחדים או מכוונים ואשמועינן הש"ס דהיינו דאמר רבא. ואפשר דמדברי ר' חלבו אפשר שנבין דכונתו לכבד אשתו מאחר דבשבילה באת ברכה ומאחר שכן ראוי לכבדה. אמנם אף אם אינו מכבדה הברכה בבית בין כך ובין כך. לזה בא התלמוד ואמר שאין פירוש דברי ר' חלבו כך רק הברכה היא בעבור כבודה ואם מכבדה הברכה בבית ואם מנעה מכבוד אין הברכה מצויה וזהו שאמר והיינו דאמר רבא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו דהעושר בא בשביל כבוד אשתו ואם אין כבוד אין ברכה: א"נ דבין אם מכבדה בין אם אין מכבדה הברכה באה בשבילה וזהו פירוש דברי ר' חלבו ומזה מוכח דהזהיר לכבדה זכה מוסיפין לו עושר וברכת הבית מרובה מחמת"ה והיינו דאמר רבא אוקירו כי היכי דתתעתרו דהברכה בשביל אשתו וכשתוסיפו לכבדה תתעתרו: א"נ מדברי ר' חלבו הו"א כי ירבה כבוד אשתו והברכה מצויה במידי דמיזן ובכל אשר בבית אמנם בסחורתו ועסק משא ומתן אין זה כי אם לפי מזלו האמנם בא התלמוד לאשמועינן דבשביל אשתו הברכה שורה בכל אשר לו מבית ומחוץ ולז"א והיינו דאמר רבא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו דעושר במשא ומתן וסחורה הוא: א"נ אפשר משום דיש להרגיש בדברי רבא דקאמר אוקירו לנשייכו וכו' דכיון דכבוד אשתו מצוה היא הרי זה כעושה מצוה ע"מ לקבל פרס אך מדברי ר' חלבו שמעינן דהוא זהירות בעלמא ואינו חיוב שהרי לא אשמועינן דיכבד אשתו אלא משום דהברכה מצויה בעדה ומשמע דאין זה חיוב והיינו דאמר רבא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו דכיון דאין זה חיוב שרי לעשותו ע"מ לקבל פרס על דרך מ"ש בכמה דוכתי מהר' שפ"ר: ואפשר דהטעם כי ירבה כבוד ביתו משום דאיש ואשה שזכו י"ה ביניהם וגורמין יחוד עליון קב"ה ושכינתיה ואז בא השפע רב על ידי השכינה וז"ש לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו ויהיה יחוד עליון שאין הברכה מצויה אלא בשביל אשתו שהיא בחינת מלכות והמלכות היא המשפעת רב ברכות כנודע. ואפשר לדקדק האי דאמר רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו. כלפי מ"ש פרק מקום שנהגו דנשי מחוזא בטלות ממלאכה ואמר רבא שפל ונשכר קרינן להו משום הכי א"ל רבא לבני מחוזא שלא יעלה טינא בלבם דנשיהם בטלות ממלאכה ולא יכבדום אלא אדרבא א"ל אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו איכו השתא עשר"ת תהיה לכם וטיבותא לגבייכו טפי משאם עושות מלאכה ולכן היו דברי רבא לבני מחוזא: