פתח עינים על בבא מציעא כב.

תוס' הכי גרסינן ה"נ מסתברא וכו' ול"ג ותסברא. הגירסא שדחו הרב עין יוסף פירש אופן הגרסא עיין בספרו באורך והרואה יראה דאותה גירסא אין לה שחר ואם תאוה נפשך לדעת הגירסא שדחו. נאמרה לקרות בשיטה מקובצת משם הריטב"א. ועוד הביא גירסת שלישית הריטב"א ע"ש ודוק בדבריו:

תוס' ד"ה ואם לאו אין תרומתו וא"ת דבפרק אלמנה נזונית וכו'. הקשה הרב עין יהוסף דזו משנה ערוכה ואמאי הוצרכו לאתויי מפרק אלמנה ומה שתירץ דהו"א דאינה הלכה אינו מחוור דסתם משנה שלימה מסתמא הלכתא היא. אמנם הפשוט בזה דמייתו מפרק אלמנה דמפרש טעמא. ועיין בתוס' שאנץ שהביא בשיטה מקובצת ובהר"ש פ"ד דתרומות:

תוס' ד"ה מר זוטרא. עיניך תחזינה בספר עין יהוסף ובתשובות מהרש"ך ח"ג דף קס"ג מה שכתבו בדיבור זה ואני בעניי דקדקתי על דבריהם במקום אחר:

גמרא וכן ירדן שנטל מזה ונתן לזה וכו'. פירש רבינו האר"י זצ"ל לפי הפשט נראה שכל הנהרות כן ואין האמת כן אלא ירדן בלבד בסוד קליפת נוגה מהקדושה ולפעמים קליפה נוטלת מזה ונותנת לזה כי לפעמים חוזרת לקדושה. וכתוב שם הגהה מהרב מהר"י צמח וז"ל צמח מ"כ משם הרב כי קליפת נגה היא סמוכה אל הקדושה ואז כל הנשמות שהיו בה בסוד התקלא דעשיקת נשמתין כנזכר בסבא דמשפטים אז כל אותן הנשמות דאיהי עשיקת נותנם אל הקדושה ואם ח"ו יש עונות וגורמין להחזירם אל הקליפה אז ח"ו נוטל מן הקדושה ונותן לקליפה דאיהי הות עשיקת בהון וזהו שנוטל מזה ונותן לזה (ואמר שם רש"י וכן שאר נהרות ותנא זה על יד הירדן היה יושב ר"ל שהיה יושב שם בקדושה שהיא על קליפת נגה הנקראת ירדן וראה סוד זה שבירידה מן הקדושה אל הקליפה היה נוטל מן הקדושה ונותן לקליפה וזהו היה יושב על [יד] הירדן דייקא) עכ"ל ונראה דזה הפירוש ברש"י הוא מהרב מהר"י צמח ולפי פירושו ברש"י לא לימדנו תחילת דברי רש"י דכתב וכן שאר נהרות שהוא הפך דברי הרב האר"י זצ"ל ועיין בלקוטי הש"ס ובשער מאמרי רז"ל שסידר מהר"ש ויטאל רמז בזה לדברי הזהר פרשת ויקהל דף ר"ג ועמ"ש בעניותי בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סימן תפ"ט דף קד"ם ע"ג בס"ד: