פתח עינים על בבא קמא ט:

א"ר זירא בהדור מצוה עד שליש במצוה בעי רב אשי שליש מלגיו או שליש מלבר תיקו. איכא מאן דקשיא ליה דתפשוט דשליש מלגיו קאמר דאי שליש מלבר היינו דיוסיף חצי מה ששוה המצוה וא"כ לימא ר' זירא עד חצי במצוה דאז ליכא למטעי דליכא למימר חצי מלבר דהול"ל בהדור מצוה עד כפלים ומוכרח דעד חצי היינו חצי שיוויה דהיינו שליש מלבר ומדר' זירא לא נקט חצי תפשוט דשליש מלגיו קאמר. ואפשר לומר דודאי ר' זירא דנקט כי האי לישנא עד שליש לשון זה היה ברור אצלו ולא חש שיסתפקו בו אי מלגיו אי מלבר דאם עלה על דעתו שיש להסתפק בלשונו ודאי שהיה מבאר כונתו בתיבה אחת יותר והיה אומר שליש מלגיו או מלבר בפירוש. ומאחר דר' זירא היה ברור לו לשון זה ולא עלה על לבו שיסתפקו בו א"כ ליכא למפשט דהול"ל עד חצי כיון דמוכרח דהוא לא חשב שיש לספק בלשון זה. ומעתה שפיר איבעיא ליה לרב אשי אי שליש מלבר קאמר והיינו חצי ור' זירא חדא מהני לישני נקט וק"ל:

תוס' ד"ה עד שליש וכו' ואחד גדול ממנו שליש וכו'. פירוש בשליש כלומר שליש הערך וכן הוא בפסקי תוס' ואתרוג אחד גדול ממנו בשליש ע"ש וכן פירש הרב יפה מראה ריש פאה. וגם הרב רצוף אהבה שעלה במחשבה לפניו פירוש אחר נראה דהדר מר בראותו דברי הרא"ש:

משנה. כל שחבתי בשמירתו וכו'. מהרמ"ע במאמר חקור דין חלק ה' פ"ו פירשה דרך רמז עש"ב ומצאתי בשם רבינו מהר"ר חיים ויטאל זצ"ל פירוש דרך רמז במשנתנו ומאי דאתמר עלה בגמרא לקמן דף יו"ד ע"ב ואקצר ואברר קצת לשונו. כל שחבתי בשמירתו מדבר בצדיק שכבר מת שבא לשמור החי שהוא משרש נשמתו והוא אומר כל שנתחייבתי לשמור שלא יחטא הכשרתי את נזקו עלי להכשיר שלא יוזק ולא יחטא. ואם בא בעבור נשמת צדיק לתקונו כגון שאכל חלב ואז אפשר שיקלקל ואפשר שזה החי לא היה נכשל בעון זה של חלב והצדיק שנתעבר בו הכשילו ונתחייב כרת ומת ונמצא שהצדיק הרגו ועז"א הכשרתי במקצת נזקו דלפעמים לא גרמתי לו אלא מקצת הנזק כי גם הוא עבר עמו וב' הנשמות והגוף נהנו ואכלו חלב ואני חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו כאלו אני עשיתי הכל לפיכך אני חייב לשלם לו במיטב הארץ חלק שיש לו בג"ע ונבין מ"ש בש"ס דף יו"ד דדייק מאי דקתני בתשלומי נזקו וכו' דהרי יש לגוף זה ב' נשמות שלו ושל הצדיק המעובר וידוע שאם לא היתה הנשמה חופפת על העצמות היו נרקבים ולא קם בת"ה ובכל ע"ש עולה הנשמה ומביאה שפע אל העצמות וזהו ועצמותיך יחליץ ועל מי מב' נשמות אלו יהיה מוטל להשגיח על הנבילה לז"א על הניזק וז"ש מדקאמר תשלומי נזק משמע דאין לו לצדיק שבא בעיבור והוא המזיק אלא להשלים נפשו של ניזק שם בג"ע אבל הגוף בעלים הראשונים שהוא הניזוק מטפלים בנבילה שנאמר מכה נפש בהמה ישלמנה לנפש אבל הגוף על הראשון מוטל להשגיח בו והוצרכו ג' פסוקים לפי שלפעמים יגרום לאדם זה שיכשל בו בחלב נשמת הצדיק עצמו וזה הזק בידים אבל הוא מילתא דלא שכיחא שיבא בעבור לתקן ויקלקל. ולפעמים לא יגרום הנשמה של הצדיק עצמה אלא א' מכחותיה כי יש כחות ואברים לנשמה וא' מאלו גרם ההזק וזהו ממונא שהזיק ועל כלם אמר שהבעלים מטפלים בנבילה כמו אם יהיה בידים או ממילא או ממונא לעולם אין לנשמת הצדיק ליטפל בגוף וזהו המת יהיה לניזק אתה אומר לניזק או אינו אלא למזיק כיון שבסבתו מת לז"א לא כך הוא כלומר כאשר בא האדם הזה בגוף הזה בעה"ז לא היה נשמת הצדיק כי אח"ך נתעבר בו. אח"ך ראיתי שנדפס זה בספר לקוטי הש"ס משם רבינו הגדול האר"י זצ"ל ונראה שהעיקר כמו שראיתי בכתבי הקדש שהוא מהרב מהרח"ו זצ"ל: