פתח עינים על בבא קמא י.

תוס' ד"ה שהשור בסוף דבריהם כתבו דשור ולא אדם אצטריך לעבד ונכרי הקנוי לישראל שנפל לבור דההוא שרי בהנאה. מדברי התוס' הללו הוכיחו גדולי האחרונים הרדב"ז בתשובותיו חדשות מעתה הנדפסות בפירדא סימן תקמ"ח וכבר הביאה הרב גנת ורדים י"ד כלל א' סימן ה'. והרב ברכת הזבח בזבחים על דף ע"א והרב כנה"ג והרב ש"ך בנקודות הכסף בי"ד סימן שמ"ט והרב משנה למלך סוף הלכות אבל. דס"ל להתוס' דמת גוי מותר בהנאה עיין בדברי קדשם באורך: ברם בספר צמח צדק בריש קונטריס אחרון להרב בן הגאון המחבר רצה לומר בכונת התוס' דכל זה לס"ד אבל לפי האמת דכתיב שור ומעיט אדם גם מת גוי אסור בהנאה ע"ש. גם הרב שבות יעקב ח"א סימן פ"ט תמה על הגדולים דלא ירדו לעומק כונת התוס' דגם התוס' סברי דמת גוי נמי אסור בהנאה ולא כתבו דמותר אלא בגוי שהוא קנוי לו דוקא ע"ש באורך ואין דברי הרבנים הנזכרים מחוורים דודאי דעת התוס' דמת גוי מותר בהנאה וכמ"ש שלמים וכן רבים מגדולי האחרונים הנאמרים באמת. והוכחתי"ו בשב"ט אנשים ממ"ש בפירוש התוס' לחומש פרשת משפטים דשם כתבו בהדיא וז"ל דמיירי בעבד כנעני של ישראל שלא מל ולא טבל דשרי בהנאה כדאמרינן בירושלמי אקושיא אחריתי תפתר בגוי מת וטעמא דמת אסור בהנאה משום דילפינן מעגלה ערופה דכתיב וערפו שם וכתיב ותמת שם מרים ובעינן דומיא דמרים שהיתה ישראלית לאפוקי גויה עכ"ל גם ראיתי לרבינו הרב הרוקח סימן תס"ד שכתב וז"ל מת ישראל אסור בהנאה בסוטה ילפינן שם שם מעגלה ערופה אבל מת גוי עע"ז מותר בהנאה בירושלמי פרק המצניע בגמרא המוציא שרץ תפתר במת גוי וצריך לכלבו עכ"ל. [ומידי עוברי בספר יראים לרבינו הר"א ממיץ תלמיד ר"ת ראיתי שכתב סימן ש"י אסר הכתוב מת ישראל בהנאה וכו' ע"ש הרי דדייק לכתוב מת ישראל וצ"ל אם כבר הזכירו איזה גדול מהגדולים שהזכרתי לפנים] ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת פשיטא שכונת התוס' דמת גוי מותר דלא כהרבנים הנזכרים. ואני תמיה על מרן ועל כל האחרונים שנעלם מהם דברי הרוקח הנזכרים ושמעתתיה בפומייהו כולי יומא אכן פירוש התוס' לחומש כ"י על הרוב לא נמצא אתם אבל מהרוקח קשיא. ובלאו הכי פירושי הרבנים הנזכרים בדברי התוס' שלפנינו מצד עצם דברי התוספות לא יתכנו וכבר הרב יד אליהו בשו"ת סימן ס"ו הרבה להשיב מאד על דברי הרב שבות יעקב הנזכרים ע"ש באורך: וכבר בספרי הקטן ברכי יוסף י"ד שם סימן שמ"ט הבאתי שהרשב"א בחידושי קמא דף נ"ג מהש"ס כתב בהדיא כדברי התוס' דמת נכרי מותר בהנאה. וכפ"ז מוכרח שמ"ש בתשובה סימן שס"ו היה כלפי השואל ודרך פלפול' כמ"ש האחרונים. אך עיין מ"ש הרשב"א בחידושי קמא לדף מ"ט ודוק היטב בלשונו. וכבר הרשב"א בחידושי שבת לדף צ"ד הביא הירושלמי דפרק המצניע הנזכר. וגם הרמב"ן בחידושי כתובות על דף ס' מסיק ויש ראיה להתיר פרק המצניע וכן הביא לשונו הרשב"ש בתשובה סימן תקי"ח ופירש שכונתו על הירושלמי הנזכר. וסיום זה לא היה בחידושי הרמב"ן כתובות אשר ביד הרב מש"ל ומשו"ה כתב דהרמב"ן הוא מסתפק ואם הרב ז"ל סיימוה קמיה כל לשון הרמב"ן כאשר הוא בחידושים הנדפסים מחדש במיץ על שם הרשב"א וכמ"ש לשונו הרשב"ש והרב בית דוד. ודאי היה אומר דהרמב"ן נוטה להתיר. ואפשר שזה כונת הרב ישרש יעקב כמו שכתבתי בעניותי פ"ב דסנהדרין ע"ש: ואחר זמן נדפס ספר דעת זקנים ובפירוש התוס' פרשת משפטים תמצא הלשון שהבאתי לעיל ושם ראיתי בפירוש מנחת יהודה שם דף מ"ו ע"ב שהביא דברי התוס' שלפנינו והזכיר הירושלמי וכתב משם הרב יעקב מפונטייז"ה הטעם דגוי מת מותר משום דהאיסור בהנאה נלמד ממרים וא"כ אין ללמוד רק לישראל ע"ש. ועיין בפירוש הירושלמי הנקרא קרבן העדה מ"ש פרק המצניע ע"ש ואין להאריך פה והרב שאלת יעבץ ח"א סימן מ"א האריך בענין זה ונעלם ממנו הירושלמי הנזכר ודברי הרוקח ושאר גדולים. ואחר זמן ראיתי להרב החסיד מהר"י אלגאזי זלה"ה בספרו הבהיר קהלת יעקב הנדפס עתה מחדש ממש בחלק תוספות דרבנן אות ע"ט אגב רהטאי אשו"ר ברהטי"ם דגם הרב ז"ל דחה דברי הרב שבות יעקב וגם מהרב ז"ל נעלמו דברי הרוקח ושאר רבוואתא: