פתח עינים על בבא בתרא ט:

חלש דעתיה דרב ששת אשתיק רב אחדבוי אתיא אמיה וכו' חזי להאי חדי וכו'. התוס' פירשו בשם ר"ח דאתיא אמיה דרב אחדבוי והיא היתה מניקתו של רב ששת ע"ש ואפשר לפרש דידוע דהדבור נמשך על ידי הדעת ולכך רב אחדבוי דאהדר ליה לרב ששת בבדיחותא וגרם דחלשא דעתיה לכן מדה כנגד מדה נאלם ולא נמשך לו מהדעת כח הדבור וחלשא דעתיה דרב אחדבוי מבלתי יכולת להשפיע לו כח הדבור. גם ידוע כי בעיבור המוחין אל"ם וע"י היניקה בא הדבור ונעשו מוחי אלהים. זאת היתה לאמיה דרב אחדבוי שהיתה מניקתו דרב ששת לרמוז לרב ששת שעל ידה שהניקתהו בא לו הדיבור ע"י היניקה ולכן מדה כנגד מדה שאלה אשה שיחזיר הדבור לבנה כיון שהיא גרמה שהניקתהו ועי"ז בא הדיבור. וכראות רב ששת טענתה מספקת בעא רחמי ואתסי. ועמ"ש בתחילת ספר זית רענן להרב מגן אברהם בסיום הדרושים מה שפירש במאמר זה ע"ש:

צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. דקדק הרב מגן אברהם שם דכל חשבונות דעלמא הכי הויין דכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול ולא זכינו לאור תשובתו. ואיברא שהוא דקדוק יפה. ואפשר לומר דהנה בשריון קשקשים אין כל קליפה וקליפה שוות בדקדוק כי יש קטנה ויש גדולה ויותר גדולה וכיוצא. וכל קבל דנא במעלות הצדקה ואופן נתינתה כמה מדרגות יש וכמ"ש הרמב"ם בהלכות מתנות עניים ויותר מהמה רבו ענפי שריגיהם. והן האדם לא כל העתים שוות אצלו זמנין דמשכחת עביד ומהני ועושה צדקה בסדר המדרגה העליונה. וזמנין בסדר אחר. וזמנין אין כונתו שלימה. וכיוצא הן חליפות למו מינים ממיני נתינת צדקה בכמה אופנים. ונמצא כי בפרוטות הצדקה ערכין ערכין יש ויש מעולה הרבה ובינונית וגרועה וכמה מדרגות. והנה בחשבונות דעלמא אף שהכל מצורף מ"מ כל מטבע נערך לפי שיוויו ומטבע חסר או מקולקל מנכה לו מן הדמים הראוים לו לפי חסרונו וסך הכל עולה כך וכך דינרין. אמנם זאת היתה יתירה מעלת הצדקה כי הגם דבפרוטות ימצאון שם פחותי הערך במדרגה תחתונה מ"מ מצטרפות עם האחרות ונאמר בהם כי טוב ונכללות הכל לחשבון גדול דומה לשיריון שהקטנות נחשבות לגדולות ושוו במעלתן כן יהיו פרוטות הצדקה שהפחותות יצטרפו עם המעולות והיו לאחדים רוח אחד להן:

ואמר ר' יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך באחד עשר ברכות וכו'. אפשר לתת טעם במ"ש רבינו האר"י זצ"ל דע"י הצדקה מיחד קב"ה ושכינתיה וידוע דצדקה היא בחינת השכינה ובצדקה גורם ליחד קב"ה שהוא בחינת ו' עם שכינתיה. ולכן מתברך בשש ברכות בחינת ו' כנגד מה שפעל שגרם יחוד ו' עם השכינה. והמפייסו בדברים בחינת קול ודבור הרומזים לקב"ה ושכינתיה בחינת ו' ה' גימטריא י"א לכן מתברך בי"א ברכות. ועוד יש לרמוז דהצדקה גופה גורמת יחוד קבה"ו וע"י הפיוס לבחינת דל מרבה שלו"ם וע"כ דין הוא להתברך באחד עשר כנגד ו"ה ודוק הטב כי קצרתי: משום דרודף צדקה וכו' כל המאמר הזה עד הכשילם וכו' כתבתי בו בעניותי בספרי הקטן ראש דוד דף פ"ג ודף קמ"ז ובספרי הקטן דברים אחדים דף ע"ה ועיין בקונטריס כסא דוד בס"ד: