פתח עינים על בבא בתרא עד.

ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי וכו'. היל"ל מופר לך לכאורה ירגיש אדם דהול"ל לשון התרה דחכם בלשון התרה ובעל בלשון הפרה ואם החליפו אין מותר ואין מופר. ועלה במחשבה דכיון דלשון מותר הוא להתיר הקשר ולעקור הגדר מעיקרו. לצד עילאה לא שייך לעוקרו כאלו לא היה דח"ו יהא נדרו ושבועתו יתברך כביכול כאלו לא היה ולכך אמר לשון מי מפר לי וכו'. אך קשה ממשז"ל ויחל משה שהתיר לו נדרו. ותו קשה דכיון דאמרו בזהר דמשה רבינו ע"ה בעלה דמטרוניתא הול"ל כביכול שהפר לו נדרו ולא לנקוט גבי ויחל שהתיר לו נדרו. וכבר ישבתי זה בספרי הקטון ראש דוד פרשת תשא ע"ש: ועתה נראה דאפשר לומר דבשלמא להדיוט מוכרח שלא לשנות הלשון דנ"מ טובא לענין דינא דחכם עוקר הנדר מעיקרא ובעל מיגז גייז וכיוצא אמטו להכי יש קפידא על השנות. אבל כלפי מעלה דלא נ"מ מידי התרה והפרה כי הדדי נינהו. ומדברי הרב כלי יקר פרשת מטות ד"ה לא יחל נראה דבעל עוקר הנדר מעיקרו משא"כ החכם וקשה שהוא נגד הדין. וכמתלמד מדבריו יש לומר להפך דאב ובעל אין להם רשות כי אם נדרי עינוי נפש ואינו רשות כולל לכן מפר אבל חכם יש לו רשות על הכל לכן מתיר כי גדול כחו ומיושב הא דרבה בב"ח דלא שייך התרה כלפי מעלה לומר שיש רשות כולל לכן נקט הפרה דדמי לבעל שלא יש רשות כולל. שוב ראיתי להרב תורת חיים בשיטתו לסנהדרין דף ק"י שכתב על הא דרבה בב"ח שהיה לו דין בעל ע"ש ואם קבלה נקבל ומצד הסברא רחוק מאד ומה דמות יערוך לאמורא עם אדון הנביאים. ואולי דכיון דהיה מופלג בתורה היה לו ניצוץ משה רבינו ע"ה כמ"ש האר"י זצ"ל דכל ת"ח מופלג בדורו יש לו ניצוץ משה רבינו ע"ה מתנוצץ בקרבו אורב"ו. וכלפי הניצוץ ההוא אמר בלשון הפרה. אך עדיין יש לעמוד דאי הכי גם אח"ך בבית המדרש היה יכול להפר כדין בעל דמפר שלא מדעתה ובע"כ וי"ל דלאו לגמרי דיינינן כדין בעל. אלא שעדין קשה לפי דברי הרב תורת חיים דמצינו דמשה רבינו ע"ה ויחל משה ואמר לו בלשון התרה כדבר האמור. וגם למה שכתבתי בעניותי בספר הקטן ראש דוד דבעת ההיא שאמר לו הקב"ה לך רד שהורידוהו מגדולתו לא הי"ל בחינה זו דאיש האלהים בעלה דמטרוניתא מ"מ אי ניצוץ ממשה רבינו ע"ה מהני לומר בלשון הפרה אמאי משה רבינו ע"ה לא אמר בלשון הפרה כי גם שירד היה כמה וכמה מאד מאד נוסף על האמוראים. ואי בעי בכל בחינותיו וניצוץ לא מהני הדק"ל אמאי נקט מופר לגבי רבב"ח. ויש לישב: אחר זמן רב ראיתי בשיטה מקובצת בתרא שנדפסה מקרוב שכתב וז"ל מופר לאו דוקא אלא מותר א"נ יש כח ביד הצדיקים לבטל גזרת ה' ושבועה עכ"ל משם גיליון תוס' וזהו בסגנון אחר ממ"ש הרב תורת חיים. ואולי גם הרב ת"ח כיוון לכך. והרב החינוך פרשת יתרו כתב דהכל משל עש"ב: והרב משנה למלך פ"ז דנדרים דין ט' הקשה דאיך רבה בב"ח היה יכול להתיר שבועת הגלות והלא היה נוגע בדבר וראיתי בספר בנין אריאל להגאון מהר"ש נר"ו הנדפס מקרוב בפרשת מטות שכתב עליו תיובתא לא חזינא דטעמא דנוגע בדבר אינו יכול להתיר היינו שמא יחשוב מחשבות ויבקש עילה להתיר האסור וטעם זה לא שייך אלא במי שסומך על החכם המורה וכו' משא"כ גבי הקב"ה אי אפשר לומר כן כי הוא היודע הדין לאמיתו אם יש פתח לנדר זה להתירו אלא שאינו יכול להתיר לעצמו עפ"י התורה לא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו וא"כ אפילו הנוגע בדבר יכול להתיר נדרו של הקב"ה אם רצונו שיתירוהו עכ"ל בקיצור. ואיני יודע איך לא צדד דקושית הגאון הרב מש"ל היא קושיא לדעת הריב"ש שכתב דטעם הירושלמי דצריך שלא יהא נוגע בדבר הוא משום דה"ל כמתיר נדרי עצמו ולא שייך תירוצו כמבואר וכן הקשו קושיא זו מהא דרבה בב"ח לדעת הריב"ש הרב תורת חסד סימן כ"ג ובסימן כ"ח משם רב אחד. ובספר אמרי שפר להרב מהר"ש פרימו פרשת נח ע"ש ואפשר שגם כונת הרב משנה למלך כן היא אלא שקיצר (או היה כתוב בגיליון על ספר הריב"ש שהביא בכ"מ והמסדר זלה"ה סדרה באופן זה כמו שראיתי איזה פעם כיוצא בזה): עוד אשוב אתפלא בדברי הרב בנין אריאל דאגב שיטפיה כתב בנדר הקב"ה פתח ופשיטא דלצד עילאה לא שייך פתח וכמ"ש מהרימ"ט בתשובה י"ד סימן כ"ו. וראיתי להרב מהרש"א בחידושי אגדות פרק אין עומדין ובשלהי פ"ק דחגיגה הזכיר פתח גבי הקב"ה והוא אגב שיטפיה. ולעיקר קושית הרבנים הנזכרים לדעת הריב"ש דרבה בב"ח היה נוגע בדבר אפשר לישב עפ"י דברי גליון תוספות שהבאתי דנקט מופר דיש כח ביד הצדיקים לבטל גזרת ה' ושבועה ואם כן אינו בסוג דין נדרים דהצדיקים מבטלים הגזרה אף שהם נוגעים בדבר ומשו"ה אפיקיה בלשון מופר לומר דאינו דין נדר שהנוגע אינו יכול להתיר. אלא דבתר הכי בבואו למתיבתא דרבנן לא התירו אז דשמא בעת ההיא היה רצון ה' ומי יודע אם ח"ו ביני ביני נעשו איזה עבירות וחליף שעתא. ועל הספק לא רצו להתיר אח"ך שמא יהא קטרוג לפי הזמן ההוא ויגרום איזה גזרה ח"ו כנודע: ובהכי מתרצתא גם קושיא אחרת שהקשה הרב תורת חסד סימן כ"ג והרב משנה למלך פ"ו דשבועות דין ד' לדעת רבינו שמשון שכתב הריב"ש סימן ש"ע דכל שהחכם יודע שהנודר רוצה בהתרה החכם מתירו שלא מדעת הנודר דא"כ אמאי לא התירו אח"ך רבה בב"ח בהדי רבנן ע"ש ובשו"ת הרשב"ץ ח"ב סימן קס"ג. ואפשר לישב עפ"י האמור. ועיין בסוף תורת חסד סוף סימן כ"ח מה שתירץ לקושיא הראשונה ולהרב כהונת עולם ריש סימן רכ"ח ע"ש ודוק: