פתח עינים על עבודה זרה יט:

על פלגי מים אמר ר' תנחום בר חנילאי לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא וכו'. פירש הריטב"א בחידושיו דדריש על פלגי מים מים תורה פלגי לשון חלוקה עכ"ד והנה בקדושין דף ל' ע"א נאמרה מימרא זו בנסח זה אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא מאי דכתיב ושננתם לבניך אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם לעולם ישלש אדם שנותיו וכו'. ויראה דמשמעות דורשין איכא בינייהו דמר מפיק לה מדכתיב ושננתם אל תקרי אלא ושלשתם ומר מפיק ליה מדכתיב על פלגי מים כמו שפירש הריטב"א: ויש להעיר קצת לפי מ"ש הרמב"ם והריטב"א בשם רבינו דה"ד בתחילת למודו של אדם אבל אח"ך רוב ימיו לגמרא דהרי דריש לעיל הך קרא דסמיך כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה דבתחילה נקראת התורה על שמו של הקב"ה ואח"ך נקראת על שמו וכתב הרב מהרח"א בספר ישרש יעקב דהיינו כשהגיע למדרגת גדול הדור דתורה דיליה היא ונקראת על שמו ע"ש והרי סמיך ליה כתיב והיה כעץ שתול על פלגי מים וא"כ גם כשהגיע למדרגת גדול הדור כתיב על פלגי מים שישלש שנותיו שליש במקרא שליש בתלמוד ואיך כתבו דה"ד בתחילת למודו. וי"ל דקרא הכי קאמר ובתורתו יהגה דהוא גברא רבא ותורה דיליה היא ונקראת על שמו ומפרש דהאי גברא רבא כבר היה כעץ שתול דגמי' סברא מכמה רבוואתא כדאמר בסמוך וגם כבר חילק לימודו בתורה ומשנה ותלמוד. ולפי מ"ש בעניותי בפירוש אבות פ"ג משנה ח' (וידפס פה בקונטרס זה בעזה"י) דבדורות ראשונים דדעתם רחבה וזכרונם מופלא תמיד היו משלשים ומ"ש הרמב"ם היינו לדידן דבצר לבא ושכיח"י טובא ע"ש באורך א"צ לזה דהכתוב מיירי לפנים בישראל דגם גדולי ישראל שרפי קדש המשלשים: והתוס' כתבו דלכך תקנו פסוקי התמיד ומשנת איזהו מקומן ובריתא דר' ישמעאל ונראה לר"ת דאנו שעוסקין בתלמוד בבלי דיינו כי הוא בלול במקרא במשנה ובתלמוד כדאמרינן בסנהדרין דף כ"ד עכ"ל וכתב הריטב"א בחידושיו וז"ל וזה שבררו פרק איזהו מקומן אומר מורי מפני שכלו שנוי בלא שום מחלוקת כלל ואעפ"י שאין כלו הלכה דהא קתני הפסח אינו נאכל אלא עד חצות ואנן קי"ל לדעת רבינו הרמב"ן כר' עקיבא דנאכל כל הלילה מ"מ אחר שנשנה כל הפרק כלו בלא מחלוקת כלל הוא ראוי לשנות יותר משאר פרקים עכ"ל. ומרן בב"י א"ח סימן ן' כתב משם הרא"ה (שהוא רבו של הריטב"א) האי טעמא לקריאת פרק איזהו מקומן אלא שאמרה בסגנון זה וכתב הרא"ה שתקנו לשנות פרק איזהו מקומן לפי שאין בכל אותו פרק מחלוקת והיא משנה ברורה למשה מסיני עכ"ל ולשון ברורה למשה מסיני הוא דחוק קצת. ובשגם הרב מופת הדור מהרח"א בספר בני חיי בהגהתו פירש על דרך שכתב הריטב"א וז"ל נראה דהיינו שלא הוזכר בו המחלוקת אבל יש דברים שנויים במשנת איזהו מקומן דאיכא בהו פלוגתא דתנאי עכ"ל לשון הרא"ה שכתב מרן הוא דחוק ומה גם אם יש בפרק איזהו מקומן דבר שאינו הלכה כמ"ש הריטב"א: ומ"ש התוס' בשם ר"ת כבר כתבתי אני בעניי בסנהדרין דכיוין ר"ת למ"ש בתקוני זהר חדש דף י"ט ע"ג דפוס ויניציא ע"ש ובדפוס קושטא דף קמ"ט ע"ב. ושם בתקונין לא קאמר אלא בתלמוד סתם (כפי ההגהה שהיא אמיתית ומוכרחת ע"ש) משום דבכל תלמוד מפרש המשנה ודורש פסוקים והוא כלול ובלול. אלא דר"ת מסתמיך ואזיל על מ"ש ר' יוחנן בבל שהיא בלולה וכו' ומשו"ה נקט ר"ת תלמוד בבלי. ואפשר דר"י רבותא אשמועינן דבבל בלולה ולא מעיט ארץ ישראל. ותו דר' יוחנן בימי רב ושמואל תחילת אמוראי קמאי דבבל ודוק היטב כי קצרתי:

א"ר אבא א"ר הונא אמר רב מאי דכתיב כי רבים חללים וכו'. שמעתי משם הגאון מהר"ר העשל ז"ל כי בזה נתן טעם לאשר בלא תרצח יש שתי נקודות בסוף קמץ פתח (והגם שטעם הב' נקודות הוא דיש שתי קריאות ליחיד ולצבור כמ"ש הרמד"ל באור תורה עש"ב) דרמז דבין המורה ולא הגיע להוראה הוא רוצח כי רבים חללים הפיל בין מי שלא הגיע ומורה הוא רוצח כי עצומים כל הרוגיו ולכן בלא תרצח יש שתי נקודות קמץ ופתח כלומר לא תרצח לקמוץ ולימנע שלא להורות ולא תרצח לפתוח ולהורות והיינו שלא לקמוץ כשהגיע להוראה ולא לפתוח להורות כשלא הגיע [וכן כתבתי בקונטריס זרוע ימין בפירוש אבות. וחשבתי דרכי להדפיסו לפנים כמ"ש בתחילת הפירוש וע"ש לפנים]:

והא רבא אורי התם בשוין. כתב הרב מופת הדור מהרח"א בספר ישרש יעקב וז"ל ואיכא למידק דהרי"ף והרמב"ם השמיטו מ"ש עד מ' שנין והך דרבא אורי מטעמא דשוין וכו' והש"ך י"ד סימן רמ"ב כתב דס"ל להרי"ף והרמב"ם כפירוש התוס' דשוין אסור משו"ה אין צריך להביא כשהוא גדול מבני העיר שיורה דפשיטא אם הוא לא יורה מי יורה וליתא דמסתמו ותלו הדבר בהגעת להוראה מורה דכשהגיע להוראה מותר גם ששוה לחכמי העיר וגם שבני העיר חכמים ממנו מותר להורות וחזרה הקושיא והבן עכ"ל ויש להרגיש על הרב ז"ל דבחדא מחתא מחתינהו להרי"ף והרמב"ם שהשמיטו מ"ש עד מ' שנין ואין הדבר כן דהרי"ף מייתי בהלכותיו הא דעד מ' שנין וכל מה שהשמיט הוא והא רבא אורי התם בשוין גם מ"ש דהרב ש"ך תריץ יתיב להרי"ף ולהרמב"ם הוא אגב שיטפיה דהרב ש"ך לא הזכיר כי אם הרי"ף וישובו אינו אלא למאי דהשמיט הרי"ף הא דשוין ואינו עולה מן הישוב להרמב"ם למה שהשמיט עד מ'. ומה שדחה דברי הרב ש"ך לפום ריהטא נראה דכונתו דכל עוצם תירוצו הוא דהגדול פשיטא דיורה דאם הוא לא יורה מי יורה ועל זה אמר הרב דהרי מוכח דמשהגיע להוראה אף אם יש גדול ממנו מורה. וא"כ הרי יש מי שהגיע להוראה דארבעים בכתפיה ויכול להורות אף בפני גדולים ממנו ומאחר שכן אכתי יש ס"ד דמי שיש לו פחות ממ' אפילו גדול לא יורה ודקאמרת מי יורה הרי מי שיש לו מ' יורה יורה. זה נראה כונת הרב לכאורה ונראה לישב דכונת הרב ש"ך דהסברא תכריע דמאחר שניכר והכל מודים שהוא גדול כחו בהוראה יותר מכל בני העיר פשיטא שיכול להורות ומ"ש דאם הוא לא יורה מי יורה לישנא בעלמא הוא. והיותר פשוט בכונת הרב מהרה"א הוא דחשב דהרי"ף השמיט גם הא דמ' שנין ועל זה מתרץ הרב ש"ך ובמונח זה מקשה על הרב ש"ך שפיר בפשיטות כאשר צדיק יבחן ועיין מ"ש אני בעניי על דברי הרב ש"ך והרב מהרש"ה בספרי הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן יו"ד אות ה' בס"ד:

שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה תלמוד שנאמר ועלהו לא יבול. אפשר דהכונה דגם שמוכרחים לדבר שיחת חולין בעסקיהם ובצרכי ביתם לכי תדוק תשכח דדבריהם כלם אחוזי עץ חיים שהיא התורה כשם שהעלה הוא דבק עם האילן כך שיחת חולין של הת"ח אחוזים בתורה עץ החיים שנאמר ועלהו לא יבול שהעלה דבקה עם האילן. ותיבת עלה"ו בגימטריא אלף מלשון ואאלפך חכמה: