פתח עינים על ערכין כח.

משנה מחרים אדם מצאנו וכו'. בהגהותי נסתפקתי מי שיש לו צאן ובקר אם יכול להחרים כל צאנו ולהשאיר כל בקרו ואת"ל דיכול אם למצוה מן המובחר לא יעשה כן והארכתי בעניותי בענין זה בס"ד:

ר"ש אומר הכהנים אין מחרימין וכו'. רבינו עובדיה פסק כר' שמעון ותמהו האחרונים עליו ומצאתי בפסיקתא זוטרתא לרבינו טוביהו פרשת בחוקותי דלא מייתי אלא סברת ר' שמעון ע"ש משמע דרבינו טוביהו דעתו לפסוק כר' שמעון:

שהחרמין שלהם. כתב הרא"ש בתוספותיו כלומר אם יחרימו הרי הם זוכים מיד ותימה לי מה נתינת טעם הוא מ"מ יהא חרם וימעלו בו עד שיאמר אני רוצה לזכות בו וכי תימא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו נפקא מינה אם החרים מטלטליו שהם ברשות אחר וצ"ע עכ"ל ומז"ה מהר"א אזולאי בפירוש המשנה אשר לו כ"י כתב עלה ואפשר דהאי טעמא דקתני שהחרמין שלהם אינו עיקר הטעם דעיקר הטעם הוא משום דמיעטן הכתוב מאך כל חרם כדשנינו בתורת כהנים עכ"ל ואני בעניי בקונטריסי הרחבתי הביאור והארכתי בענין זה בס"ד: