פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה ד:ב

כל עמל אדם לפיהו. כל הענין במדרש קהלת פסוק זה דף צ"ט א' פסוק ואלו חיה וגו' על עמל וגו' וס"ד וגם הנפש לא תמלא וכמ"ש בסוף הסי':

שסיגל מצות ומע"ט. ב"ר פ' ע"ט סוף סי' ה' וכמ"ש בסנהדרין דף צ"ט כי אדם לעמל יולד אינו יודע אם לעמל פה אם לעמל מלאכה ת"ל נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא ועדיין אינו יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה ת"ל לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא ולזה כוון במ"ש כאן כל עמל אדם לפיהו למצות ומע"ט:

לא תמלא. כשמשימים איזה דבר בנקב אם הוא שוה עם הנקב ונכנס ויוצא בו זה נקרא מלא ואם אינו יכול לצאת הוא יותר ממלא וזה לא תמלא כפיטורין בפי ושט שהוא יותר מן הושט ויוצא בדוחק גדול:

כפיטורין. ע' במ"כ ובערוך פי' מביאין סיב של דקל של נרגילה וכשמכניסים אותו בנקב של ספינות וכו':

לפיהו ולא לריח רע. במדרש קהלת שם ליתא למאמר זה וכאן פי' כמו שהעתקנו מסנהדרין צ"ט לפיהו על עמל תורה וכמ"ש רבי יוחנן ברכות כ"ט היה מהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא ק"ש אע"פ שמגיע לו ריח רע וכאן דייק ממ"ש לפיהו כשפיו טהור מותר ללמוד ואינו תלוי בנשמה וריח ע"ש בגמ' גם יתכן שפירושו כמ"ש במדרש תהלים קמ"ט על פסוק רוממות אל בגרונם אמר הקב"ה לא יקלסו הרשעים בגרונם למה שריחם רעים נאמר קבר פתוח גרונם ע"ש ופי' שכמו שקבר פתוח מסריח כך מפתח גרונם מסריח אין קלוסם ערב וזהו מ"ש כאן ולא לריח רע:

והמלכות. כמ"ש קהלת רבה פסוק כל הנחלים ע"ש:

שש פעמים נפש. א' ונפש כי תחטא. ב' או נפש כי תגע. ג' או נפש כי תשבע. ד' נפש כי תמעול. ה' ואם נפש כי תחטא. ו' נפש כי תחטא ומעלה מעל רומזים ע"פ מדת מנגד על ששת ימי בראשית שיש לכל חשבון כנגדו חשבון אתר: