פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה כו:ד

יום ליום יביע אומר. בא לדרוש מ"ש אמור ואמרת כנ"ל וכמ"ש בסוף הסימן:

תניא בא' בתקופת. שמ"ר פר' ט"ו סימן ט"ו עי' מדרש תהלים י"ט וילקוט שם:

היום לוה מן הלילה. שמאחד בתקופת ניסן עד אחד בתקופת תמוז היום מתארך והלילה מתקצרת הרי שהיום לוה מן הלילה ומתקופת תמוז עד תקופת תשרי מתקצר היום והלילה מתארכת והיום משלם להלילה עד שנעשו שוים היום והלילה בתקופת תשרי ומתקופת תשרי עד תקופת טבת הלילה מתארך ולוה מן היום ומתקופת טבת עד תקופות ניסן הלילה מתקצרת ומשלמת ליום עד תקופת ניסן שנעשה היום והלילה שוים וזה הוא יום ליום יביע אומר שמאחד בניסן מתחיל ללוות מן הלילה ומבטיח לה לשלם עד סוף תקופת תמוז שנגמר השילום וכן ולילה ללילה יחוה דעת מאחד בתשרי שמתחיל הלילה ללוות מהיום עד תקופת ניסן שאז נגמר השילום של הלילה ונעשה שוה ליום ויביע ויחוה פירושם אומר של התגלות הדעת שדי להם בזה וזהו אין אומר ואין דברים של ויכוחים בלי נשמע קולם של טענות ותביעות אבל בכל הארץ פי' הברואים שבכל הארץ הם ב"א מנהיגי ארץ יצא קום הם קוי הכתיבות של השטרות ובקצה תבל מליהם של טענות וויכוחים. ודורש מדה ט"ו תחלה אמר אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם ואח"כ אמר בקצה תבל מליהם והכריע פסוק בכל הארץ כנ"ל:

שנטל הגמוני. פי' התמנות של שררות שהיה דרכם בימים קדמונים לקנות התמנות בדמים עי' ב"ר פר' נ': ענין פגין וקאלמון פגין בלשון רומי פרזי ואיש כפרי. קלמין בלשון יוני חשוב ואיש מכובד: