פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה כו:א

מצינו שעקם. בריש פסחים ב"ר פר' ל"ב סימן ד' ועוד בכ"מ. כשיש דרך ישר וקצר והולך דרך ארוכה הרי שסבב ועקם וכן כאן שהיל"ל הטמאה והאריך ואמר אשר לא טהורה הרי שעקם וסבב שיובן ממנו הטמאה. ובב"ר שם גורס ור' יעקב בר חנן בשם ריב"ל ול"ג ואמרין לה ומ"ש ח' אותיות שהיל"ל ומן הבהמה הטמאה ואמר אשר איננה טהורה שתיבת אשר איננה שעקם הם ח' אותיות ומ"ש שתים ושלש תיבות שתים כנ"ל אשר איננה ושלש בפסוק הסמוך שם אשר לא טהורה היא שהיל"ל הטמאה ותיבות אשר לא הוא עקם וסבב ובחשבון האותיות שווים ח' אותיות וא"כ צ"ע מ"ש במקום אחר ובמ"ר י"ט שם הגירסא אמר ריב"ל מצינו שעקם שנים ושלשה תיבות ופירש שם משני פסוקים הנ"ל א"כ יתכן שמ"ש במקום אחר פי' במקום אחר במדרש איתא שתים ושלש תיבות והי' הגהה בגליון והכניסוהו בפנים המדרש והמקום האחר הוא במ"ר י"ט הנ"ל:

לפתוח להם בסימני בהמה טמאה. הכוונה כשבא לפרש להם בעניני בהמה טמאה וכמו שהקדמתי בפירושו של תיבת פתח בריש בראשית וכמ"ש בתורת כהנים סדר מצורע פסוק ואשה כי תזוב בדברי נחמיא וכי מה בא הכתוב לנעול או לפתוח הרי לא בא אלא לפתוח ופי' שמאחר שבא לפרש סימני בהמה טמאה הרי הסימן הטמא הוא העיקר והיל"ל העיקר תחלה ועי' ב"ר פר' ל"ב שם ביתר ביאור ובפסיקתא שם מאריך בזה:

תינוקות שהיו בימי דוד. ירושלמי פאה פרק א' כל הענין ודורש מ"ש אמרות ה' אמרות טהורות למה דווקא טהורות ואיך אמר אחריו אתה ה' תשמרם תצרנו מן הדור זו לעולם על מי אמר כאן שישמרם ע"כ דורש על התינוקות ופי' על פי מדה ט' אמרי אמרות טהורות שהבל פיהם אין בהם חטא ויתכן שדורש מ"ש אמרות שפי' גדיי הצאן הקטנים כי אמרא הוא תרגום של שה שאמרות שלהם טהורות ועל זה אמר אתה ה' תשמרם. ומ"ש יוצאין למלחמה ונופלין כמ"ש במזמור זה הושיעה ה' כי גמר חסיד פסו אמונים וגו' שנפלו הצדיקים עם הרשעים במלחמת שאול והיינו מ"ש אצל שאול בכל אשר יפנה ירשיע שהמלחמות היה כובש אך היו נופלים הרבה במלחמה כמ"ש אצל מלחמת נחש העמוני היה חשבון צבא ישראל ג' מאות אלף ויהודה שלשים אלף ואח"כ במלחמת עמלק היו צבא ישראל מאתים אלף ויהודה עשרה אלף הרי מפורש שנתמעטו במלחמות:

לבאים זה אבנר ועמשא. הנה על אבנר מפורש הרבה איך שהיה הולך עם שאול להרוג את דוד אך על עמשא אינו מפורש אך למדו כן ממ"ש ד"ה א' י"ב במלחמת צקלג בעת מיתת שאול שנפלו מאחי שאול מבנימין ושאר השבטים לעזור לדוד כתוב שם ורוח לבשה את עמשא ראש השלישים והיינו שהיה ראש השלישים אצל שאול ועתה בא אצל דוד וא"כ גם הוא היה הולך עם שאול על דוד והם היו לבאים פי' גבורים הראשונים במלחמה בזכותו בכח התורה. ועי' לקמן סימן ז' שני אנשים זה אבנר ועמשא. ומ"ש דואג ואחיתופל הנה על דואג מפורש בענין נוב עיר הכהנים שהלשין והרג אך אחיתופל שהיה בסוף ארבעים שנה של ימי דוד במרידת אבשלום והמזמור הזה אמר בברחו מפני שאול במערה קודם שמלך דוד ואחיתופל מת בן ל"ג שנה א"כ לא ראה את דואג והכוונה שאמר ברוח הקודש שכן יהיה וזהו לשון רבים לוהטים:

בבוא הזיפים. ויאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו ועל שאמר ד' מיני לשונות דורש ע"פ מדה י' על ד' מיני שונאים שהיה לו וכתוב אחר פסוק הנ"ל רומה על השמים שעל שהדור בעלי לשון הרע אינם כדאי שתשכין שכינתך בארץ כי בלה"ר של דואג נהרגו כל כהני עיר נוב עם נשיהם ובניהם ועי"ז נחרב אוה"מ שהיה עומד בנוב מקום השכינה ואז אומר רומה על השמים:

שעובדי' אמר לאליהו. ובד"ר פר' ה' סימן י' שם הגירסא ולא היה אדם שאומר לאחאב כך וכך עשה עובדי'. וטענת עובדיה הלא הוגד לאדוני פי' לאדוני הוגד לטובתי לשבח ולא לאחאב הרי שידעו ולא הלשינו ואיך ע"י דבריך אתה רוצה למסרני בידי אחאב להמיתני מה שלא עשו רשעי הדור ובזה ניחא שלא אמר עובדי' להתפאר חלילה:

ואליהו מכריז בהר הכרמל. פי' זה עוד ראיה שלא היו שם מלשינים שאליהו קבץ את כל העם להר הכרמל עם נביאי הבעל ונביאי אשרה ח' מאות וחמשים ולא היה אחד שיעמוד נגד אליהו להכחישו:

אמרו לו לנחש. גם כל זה במקומו שציינתי ובקוה"ר פסוק אם ישוך הנחש דף קי"א ב' ודורש פסוק פורץ גדר ישכנו נחש שהנחש מקומו אצל הגדר ומי שיפרוץ הגדר ימצא שם הנחש ודורש למה נמצא שם על שהוא פרץ תחלה גדורו של עולם שהיה העולם מוקדם מכל חטא ומכל רע רק ע"י הנחש בא החטא והרע לעולם:

ספקלטור. במ"ע בלשון רומי ממונה להרוג כל מחוייבים מיתות:

אם ישוך הנחש. וס"ד ואין יתרון לבעל הלשון שבעל לשון הרע אין לו לעצמו טובה ויתרון בלה"ר שלו ומדה כ"ח אני הורג אותו בלא יתרון ואגב דורש ג"כ מ"ש בלא לחש עי' תענית דף ח':

ולי אתם אומרים אין יתרון לבעל הלשון. ט"ס כאן כי מקומו בדבור הקודם כנ"ל וכאן צריך לומר אמרו לבעל הלשון דיתיב ברומי וקטל בסוריא וכו' וכן הוא במ"ר פר' י"ט סימן ב'. לפי זמן מחברי המדרש תנאים ואמוראים בימי קיסרי רומי שהשר הגדול היה יושב בסוריא ומי שמלשין ברומי היו שולחים אל השר לסוריא שיהרג הנלשן ומי שהיה מלשין בסוריא היה השר שולח לרומי להרגו:

ולכה קורא שלישי. כמ"ש במדרש תהלים ק"כ עם הארץ קוראים אותו שלישי ע' שם כל הענין עיין עוד שם במדרש תהלים י"ב ובירושלמי פאה פרק א' וכן ראיתי בת"י על התורה שקורא ללה"ר לישן תלתי:

אחימלך שנאמר עליו. היינו כל בעלי עיר נוב שנהרגו עמו:

אבנר למה נהרג. בא לפרש מ"ש ובימי שאול הרג ד' וכמו שכתוב היש אומרים ששייך לענין לשון הרע שהיה סיפוק בידו למחות בהריגת נוב ואגב הביא שאר הדעות בזה שאינם שייכים בענין לה"ר ע"פ מדת מנגד:

תחתיו לאמר. שתיבת תחתיו מיותר ואין לו ביאור ודורש שהקדים אבנר שמו לשמו של דוד שאבנר היה שר צבא ישראל על י"א שבטים והיה זקן מדוד הרבה וכאשר אמר לו דוד הלא איש אתה ומי כמוך בישראל ודוד היה מלך רק על שבט יהודה לבד והיה לו לשום אל לבו שדוד נמשח למלך מה':

לשאול להתפייס. פי' שהיה רוצה להתפייס מדוד שהרי אמר לו צדיק אתה ממני וכו':

ואבי ראה גם ראה. כמ"ש בילקוט בשם מדרש שמואל שאמר לו שאול ואבי ראה ואמר לאבנר גם ראה והשיב לו אבנר מה אתה רוצה בדבריך ובהתפארך כמ"ש ערוך ערך גל ג' שהוא מלשון שבח והתפארות:

הלא תענה אבנר. והוקשה לחז"ל איך אומר בתחלת דברים הלא תענה שאין עני' אלא אחר דברים קודמים ע"כ דרשו שכך אמר לו שאצל הכנף שאמרתי לך גם ראה הכזבת אותי ועתה הלא תענה להצדיק עמי: