פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה כ:י

אבינו כה"ג ואנו שני סגני כהונה. הקשה ביפ"ת שזה היה עתה בימי המלואים ואיך שייך לומר בשביל זה לא נשאו נשים וישבו להם נשים עגונות ונ"ל שעיקר כוונת המדרש על שמעולם היה משפחת אהרן המשפחה הגדולה מכל ישראל שעמרם גדול הדור היה כמ"ש שמ"ר פר' א' סי' י"ג וראש סנהדרין ואהרן בנו נביא במצרים כמ"ש שמ"ר פ"ר ג' סוף סימן ט"ז והם עצמם גדולים מכל זקני ישראל כמ"ש סוף משפטים אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ועודם במצרים הסכימו בילדותם שאין בישראל אשה הוגנת להם שהרי אלעזר הצעיר מהם נשא אשה במצרים וילדה לו פינחס כמ"ש בסדר וארא וכמ"ש לעיל סוף פי' ב' פינחס בן בנה משוח מלחמה ואלעזר היה אז יותר משלושים שנה כמ"ש מפורש במ"ר פר' ג' סימן ז' ונתחזקו בדעתם ביציאתם ממצרים כשנעשה משה מלך ואהרן כה"ג והם סגני כהונה שאז החליטם שאין לפניהם אשה בישראל ואז נכשלו ונענשו ודו"ת כי הדברים מיוסדים ואמיתים אלא שהמדרש תפס לשון היותר ברור משה מלך וכו':

בחוריו אכלה אש. וע"פ מדה י"ז שאכלה האש את נדב ואביהוא וקורא אותם בחוריו על שלא נשאו נשים והיו הגדולים והנבחרים מכל ישראל ועליהם אמר ובתולותיו לא הוללו לכהניו:

עלה אל ה'. אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים איש מזקני ישראל הרי שאחר משה ואהרן היו הם גדולים מכל זקני ישראל ע"כ חשבו שמשה ואהרן הרי הם זקנים וכאשר ימותו יהיו הם גדולים מכל ישראל והמאמר בת"כ ריש שמיני וכמ"ש משה לאהרן אחר שמתו הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש עכשיו אני רואה שבניך גדולים ממני וממך ועל שהרגישו במעלתם וסברו שהם גדולים ואפילו ממשה ואהרן ע"כ יותר ראוי שהם ינהגו הדור ודעת חז"ל שבמעלת ההשגה הם גדולים כמ"ש ויחזו את אלהים וגו' אך במעלת הענוה והחסידות עדיין לא נשלמו שהרי הרגישו בגדולתם ומעלתם ומשה ואהרן כל עוד שהיו גדולים היו יותר ענוים ושפלי רוח בפני כל וכמ"ש במשה והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה ובאהרן כתיב ומפני שמי נחת הוא:

ואל אצילי בני ישראל. ועי' במ"ר פר' ב' סימן ט"ז ופר' ט"ו סימן כ"ד:

באור פני מלך חיים. כמו שע"י אכילה מתחזק כח החיים כך באור פני מלך חיים:

שפרעו את ראשיהם. כמו בשעת אכילה שאין מקפידין על העטוף אלא בברכת המזון ובתנחומא כאן ליתא מ"ש ופרעו את ראשיהם:

משה לא זן עיניו. ברכות דף ז' שמ"ר פר' ג' סימן א' ופר' מ"ה סימן ה':

ויסתר משה פניו. כי ירא מהביט אל האלהים ובמקומות הנ"ל ביתר ביאור:

מן הדה. מפסוק זה של ריש אחרי מות את למד בקרבתם לפני ה' וימותו על שקרבו ע"כ מתו. ומ"ש וימת נדב ואביהוא לפני ה' מתחיל דרשה אחרת על פסוק של במדבר ג' דרך אגב ובתנחומא כאן הגירסא ועוד מן הדא וימת נדב ואביהו לפני ה' בהקריבם אש זרה:

במדבר סיני. בפסוק הנ"ל במדבר ג' וימת נדב ואביהו לפני ה' במדבר סיני ושואל וכן במדבר סיני מתו והלא מתו באוה"מ והיל"ל באוה"מ שהוא סימ' מובהק יותר אלא על שמשם נענשו וכאלו מתו שם וכמ"ש בסימן י"א מפסוק ואל אצילי בני ישראל:

בשושבינה. מבואר בדברי הזוהר:

ביום חתונתו. עי' שמ"ר פר' ל"ג סימן ג' וש"נ ומבואר באריכות: