פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה טז:א

שש הנה שנא ה'. עי' ב"ר ריש פרשה ע"ט בשש צרות יצילך ובשבע וגו' ושם לא פליג ר"מ ותתבאר מתוך דברינו:

הרי י"ג. עיין ביפ"ת ולדעת רבנן ששה הראשונים נכללים בז' האחרונים הולך עקשות פה היינו לשון שקר. מולל ברגליו רגלים ממהרות לרוץ לרעה. מורה באצבעותיו ידים שופכות דם נקי תהפוכות בלבו לב חורש מדנים ישלח ומשלח מדנים הרי שהששה הראשונים נכללים בז' האחרונים אלא שבתחלה עושה בדרך קל ואינו עדיין שנאוי לה' אלא צריך תוכחה ועונש ואח"כ כשנשתרש בחטא נעשה שנאוי ותועבה ואינם אלא ז' ומ"ש זו שביעית ואיזה זה ומשלח מדנים בין אחים משמע שצריך חקירה על השביעית שהרי היא מפורש שחושבה באחרונה. אלא שכוונתו למה שכתבנו שהששה נכללים בשבעה ומ"ש בששה מדנים ישלח היינו מ"ש בהשבעה ומשלח מדנים בין אחים וא"כ היא הששית ויהיה השביעית יפיח כזבים שאינו בששה הנ"ל אך דעת חז"ל על שחושבה לבסוף בין בחשבון הששה ובין בחשבון השבעה בהכרח שהיא השביעית שהיא כנגד כולם שמ"ש בין אחים כולל אחים ממש ואוהבים דבקים מאח ובין ישראל לאביהם שבשמים שע"כ היא הקשה שבכולם:

עינים רמות מבנות ציון. כי הוקשה לו וכי עינים של רשעים הם גבוהות ורמות משאר אנשים ע"כ דורש שפי' עינים של רמות כמ"ש כי גבהו בנות ציון ועינים פי' מסקרות עינים שעל שהיו גבוהות הלב בגאוה ובתאוה היו מסקרות עינים ע"פ מדה ט' וע"פ מדה י"ז:

שייפין כרומחין. עי' מ"כ ועם זה היו גסות הרוח כנ"ל בהרמת הראש למעלה כמו הרומח ועי' לקמן פרשה י"ז סימן ב' דקרי להו גילוי עריות ומ"ש אחת מהן לובשת תכשיטיו אגב שאמר בסמוך אחת ארוכה אמר גם כאן אחת לובשת וכל הענין באיכה רבתי פסוק סורו טמא דף ע"ט ב':

בקולריא אדומה. בערוך ערך קלר א' גורס בקילורית אדומה פי' כחול אדום דומה לאחד ממיני דמים ועי' במ"ע שמאריך בזה:

שתראה ארוכה. שתהא ארוכתה וגבהותה ניכרת יותר על ידי הקצרות. ומ"ש אצל כשהיתה אחת מהן קצרה שהיתה מביאה שתי קצרות לא גריס לה באיכה רבתי שם אלא היתה נותנות ברגליה וכו':

ר' אב"כ וכו' צורת דרקין. בערוך ערך דרקון הגירסא ר' אסי אומר שהיתה צרה צורת דרקון ופי' עכס מין נחש וזהו תעכסנה:

כעכס של עכנא. עי' כלשון זה בב"ר פרשה ס"ה סימן כ"ב שגורמות ברגליהן מעשה ארס ועכס עכנא:

הקב"ה אומר לישעי' וכו'. היינו מ"ש בסוף הענין ואנו ואבלו פתחי' וגו' שלא יהיו בהם יושב שיגלו:

האומרים ימהר יחישה. דורש שפסוק זה אמרו בנות ציון שאמר שם קודם לכן לכן גלה עמי מבלי דעת היינו בחטא בנות ציון שדעתן קלות וזהו בלי דעת וע"ז אמר ועיני גבוהים כנ"ל יען כי גבהו בנות ציון וגו' ומשקרות עינים ועליהם אמר האומרים ימהר יחישה מעשהו שהגלות יהיה טובתם שאם כפשוטו איזה טובה יקוו ישראל מהגלות שיבקשו שיגלו אותם וע"כ דרשו כנ"ל וע"פ מדה כ':

למען נראה וכו'. דמן הוא דקיימא שמ"ש למען נראה פי' נראה מי נוצח אני או הוא עי' ב"ר פרשה ה' סימן י"ג נראה מי נוצח ושם נסמן לכמה מקומות ולפי דרשה זו פסוקים של ישעיה ה' לכן גלה וגו' האומרים ימהר וגו' כאלו היה מקומם בישעיה ג' יען כי גבהו ע"פ מדה ל"ב שאחר תיבת יען שייך תיבת לכן כמ"ש ישעיה ח' יען כי מאס וגו' ולכן וגו' ושם כ"ט יען כי נגש וגו' לכן הנני וגו' וכן כאן יען כי גבהו וגו' לכן גלה וגו' ואנו ואבלו וגו' ואח"כ פסוק ושפח ה' קדקוד בנות ציון אחר שהתעולל בהן והניחן שנגמר מחשבתן הסכלה וישבו עם השרים בקרון אז הראה להם השי"ת ידו החזקה לנצח ופרע להם מדה כנגד מדה שהם גבהו ראשן למעלה כנ"ל ע"כ שפח קדקדן אם בצרעת וספחת שבראש וזה וספח ע"פ גז"ש ואם בכנים הרבה ודרש וספח שכתוב בשי"ן מלשון משפחה ע"פ מדת ממעל ואיזה משפחה של קללה שייך בראש ע"כ דורש על משפחת קללה של כינים: ורחב"א דורש ושפח מלשון שפחה ע"פ מדת ממעל ומנגד שהם דמו להיות שרות נגד רצון ה' יתברך ע"כ נעשו שפחות משועבדים ומ"ש שמר משפחותיהם דורש ושפח נוטריקון שמר משפחות שמ"ש בנות ציון מיותר שהיה די שיאמר ושפח ה' קדקדן שבהן מדבר אלא אמר מלתא בטעמא למה שפח קדקדן אם בצרעת אם בכנים על שהן בנות ציון שלא יאבדו ממשפחתן הלקן באופן שירחקו מהן:

אמר הקב"ה. דורש מ"ש ושפח ה' קדקוד בנות ציון וה' פתהן יערה שתיבת וה' מיותר שהיל"ל ופתהן יערה ע"כ דורש וה' ע"פ מדה ט' והקב"ה אמר שאין די בצרעת אלא עוד פתהן יערה שעי"כ ישמור משפחותיהן ודורש פתהן על מקום התאוה שמתפתים לזנות ע"פ מדת ממעל וזהו מעייניהם ודורש יערה מלשון ותער כדה שפירוש ושפיכה:

סירין סירין. במוסף ערוך מעתיק בערך סורין ר"מ אומר סורין סורין לשון יוני הוא סחוב והשלך ופירוש הפסוק סורו טמא שאמרו שיסורו למי שתחלה קראו למו שהושיבו אותם עמם בקרן ולמה אמר שיסורו אמר בס"ד כי נצו גם נעו מלשון מיאוס וטינוף מדם כמ"ש רש"י באיכה גם מרומז בזה כי נצו מלשון נעיצה ע"פ מדת ממעל שנעצו ברומח גם נעו שהשליכו אותן החוצה וכמ"ש בפסוק הקודם נעו עורים בחוצות נגואלו בדם בלא יוכלו יגעו בלבושיהם סורו טמא וגו' ע"כ פירש מ"ש עינים רמות שלקו בצרעת שאמר ר"י בריש הסימן וכולן לקו בצרעת ועתה מתחיל לדרוש שאר ששה דברים לשון שקר ממרים פי' שמאחר שאמר להם הקב"ה אם יהיה נביאכם וגו' לא כן עבדי משה וגו' הרי שדברה שקר במה שאמרה הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר שהשוו עצמן למשה. ובד"ר פרשה ו' סימן ח' עד סוף הפרשה קורא אותה לשון הרע וחטא של לשון הרע הוא אפילו שאומר אמת:

ויאמר נחזי נער אלישע. חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה וירדוף גחזי אחרי נעמן:

מדנים בין אברהם. שרצה להפריש ביניהם וליקח אותה לאשה וגם כמ"ש ב"ר פרשה מ"א סימן ב' שכל הלילה היתה שטוחה על פניה והתרעמה כנגד אברהם וגם גלתה לפרעה שהיא אשת אברם ולא אחותו וכל אלו דברי מדנים ולשון התנחומא בסימן ד' לפי שנטל שרה מאברהם והיינו המדנים שהפרידם:

ארשב"ג. עיין כתובות דף ע"ז וירושלמי כתובות סוף פרק המדיר וב"ר פרשה מ"א שם:

בעלי ראתן. הובא בערוך ערך ראתן וכתב שם המ"ע בלשון יוני כל מין נזילה וגם זוב דם וש"ז ושלשול וזהו מ"ש בכתובות שם מאי סימנא דלפן עיני דייבון נחירו רירי מפומי' שכל נקביו מקולקלים:

תניא א"ר יוסי. הוא העתקה ממדרש אחר ועל כן חתם עוד הפעם ועל זה נאמר זאת תהיה וכו' ור"י חולק במה שאמר שהתשמיש קשה בכולן: