פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה ה:ג:א

אפילו תמה שבתמות. ששכלה פשוט וקטן עכ"ז יודע לפשוט ועל שכתוב תחלה תמתי אמר ג"כ בל' זה ואם כפשוטו איך כתוב איככה אלבשנה אלא לדרשה:

יודעת הייתי. צ"ל יודע היה ומ"ש שאבקה של אותו מקום פי' של א"י כמ"ש ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות בתועבותיהם אשר מלאוה מפה אל פה עזרא ט' י"א וע"כ הגלה אותם משם:

מן החור כו'. מגד לשרצים שעל ידו לגאלנו ע"י כורש עבודת כוכבים:

מעי מעי אוחילה. קירות לבי הומה לי וגו'. על צרת ישראל:

א"ר יוחנן בשם ריש לקיש. ז ה לא יתכן שיאמר ר"י הרב בשם תלמידו ר"ל ולא גרסי' ליה וכמ"ש בריש הפסוק ר' יוחנן סתם:

ששינת עצרת עריבה. והיה מנהגם לפשוט כותנתה לפני השינה והיה קשה להם לקום וללבוש בגדיהם עי' לעיל פסוק עד שהמלך ומ"ש רחצתי את רגלי מטנופת עבודת כוכבים עד משיאני לעבודת כוכבים כל זה מיותר כאן ואינו לו ענין לדרשה זו שדורש הפסוק על שישנו אצל הר סיני קודם מ"ת וגם מ"ש רחצתי את רגלי ג"כ פי' על שקודם השינה היו רוחצים רגליהם:

ידו מן החור. להקיצני מן השינה וכמ"ש ביום השלישי בהיות הבוקר והנה קולות וברקים להקיצם כמ"ש לעיל פסוק עד שהמלך:

כעני שמבקש צדקה. שפושט ידו לבקש עי' ד"ר פרשה ח' סוף סי' ה'. ענין צדקה זו ותבין כאן:

ומעי המו עליו. ע"פ מדת ממעל ומנגד כאלו הפסוקים כתובים יחד: