פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה ד:ד:ד

להפרע ממחריביו. וזהו נורא אלהים על אווביו ק"ו ממקדשיך:

דתנינן תמן. ויק"ר פ"י סי' ד' וש"נ ומבואר:

אבנט על מה היה מכפר. כצ"ל אית דאמר על הגנבים ואית דאמר על העקמנים טעמא וכו' וכ"ה שם וכאן חסר:

ב"ד לא היה להם כפרה. ה"ג בערכין ט"ז לא היה להם כפרה בקרבנות:

כדי שלא יצטער אותו צדיק מתוך ישובו. עי' מ"כ שהנכון דלא גרסינן ליה ואם איתא דגרסינן ליה נראה שמקומו למעלה אצל מ"ש מתחלה אתה דורש גבהו שש אמות וזרת שלא יצטער אותו צדיק מתוך ישובו ויהלך מלא קומתו וכל דרשה של נפילת גליות הוא דרך אגב שזכרו דרש בו:

מן הרחצה שמכפרים. שהמילין קצובים הן הבגדים הנ"ל רוחצים אותו מן העונות ומכפרים עליהם ע"ד שכתוב אם רחץ ה' את צואת בנות ציון:

כמין שתים נרתקות. שמרתקין ומתאימים ומחברים את החושן אל כתפות האפוד:

א"ל חמרי'. מוליך החמור של ר' יונתן:

כל כלי יוצר עליך לא יצלח. וס"ד וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי ובב"ר פל"ב סי' יו"ד לא גרסינן תיבת והדין וגם כאן הוא מיותר אצל פסוק זה כל כלי יוצר עליך לא יצלח רק אצל פסוק כפלח הרמון רקתך שכאן הוא מקומו ובשביל פסוק זה הובא כל הדרשה שייך לומר והדין: