פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה ד:יב:ג

עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס. דורש שלחייך על לעתיד כשישלח הקב"ה את אליהו הנביא לעתיד כמ"ש הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא אז פרדס רמונים וגו' וגירסת הילקוט שלחייך מקום שהוא משולח עכשיו צריך להיות לפרדס רמונים:

מאן וכו' מנסכים כל מ' שנה. עי' מ"כ ולפי גירסא מנסכין פי' מאין לקחו יין לנסכים וגי' זו היא המובחרת והאמתית שלכך הביא דעת ר"ל מן האשכול תני דבי ר"י עדיין לא נאסר יין של עובדי כוכבים הרי שמדבר מיין של נסכים ולא יתכן לומר נסכים של קרבנות שהרי לא נתחייבו בנסכים עד בואם לארץ נושבת. ובהכרח לומר שגם סתם שתיית יין לשמחה נקרא ניסוך כמ"ש בקהלת אנסכה בשמחה ואין שמחה אלא ביין כמ"ש ויין ישמח לבב אנוש. ור"י אומר מן הבאר פסוק הסמוך מעין גנים באר מים חיים עד באתי לגני וגו' שתיתי ייני שמן הגן של באר הנ"ל שתה יין של נסכים שהיה מעלה גם גפנים ועשו יין וכמ"ש בסמוך זרע ותאנה וגפן וממנו רוב הנייתן כדרך שנהנים מהגנים הטובים וככל מה שמפורש בפסוקים אלו נרד וכרכום גו':

מיני דשאים. כמ"ש תהלים מזמור כ"ב בנאות דשא:

והיו אומרים לא מקום זרע. מבואר לעיל סוף פסוק שני שדיך:

מן האשכול. סחטו ועשו יין:

היו גסין באותה שעה. שהוצרך השעה לזה לצורך יין נסכים עשה הקב"ה נס והיו הענבים גסים ושלח בהם ברכה והיו מספיקים: