פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה ד:יא:א

ששים רבוא נביאים עמדו. שלשון הטפה שייך בנביאים כמ"ש מיכה ב' ו' אל תטיפו יטיפון לא יטיפון לאלה עוד שם פסוק י"א אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה ריש רות רבה. ס' רבוא נביאים לס' רבוא עיירות נביא לכל עיר:

כבית אל ויריחו. יריחו שאררה יהושע בית אל ששם היה עומד עגל אחד משני עגלים שעשה ירבעם כמ"ש מ"א י"ב כ"ט וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן:

כתוב אחד אומר. צ"ל וכתיב ויצאו בני הנביאים וכ"ה ברות רבה שם וק"ו הוא ומה בעיירות מקולקלות ב' נביאים ק"ו בשאר העיירות שהיו לא פחות משני נביאים:

ובא ה' אלהי כל קדושים עמך. בעת תחיית המתים יבואו כל הצדיקים וכל הנביאים שמעולם:

יושבת בפוריא. יושבת בחופתה ומגלה פניה ואומרת וכו' וכ"ה בילקוט כאן בשם התנחומא וז"ל מה כלה ראשה פרוע לעיני כל ומגלה פניה לומר לא נחשדתי לדבר עבירה וכו':

ר"א בר"ש וריב"ח. תיבת בר"ש ט"ס כי ר"א זה חבירו של ריב"ח הוא ר"א בי פדת שהיה אמורא אך ר"א בר"ש היה תנא:

כסולת זו שצפה על פני נפה. כמ"ש חז"ל על פסוק ונופת צופים כסולת צפה ע"ג נפה וכאן שכתוב נופת דרשו גז"ש כסולת צפה ע"ג נפה נופת לשון נפה וצופים שצפה וכן מצאתי בילקוט בשם תנחומא פסוק זה:

כדבש וחלב. ס"ד דריש דבש וחלב תחת לשונך:

ככלה זו שעריבה. וזהו שפתותיך כלה. ומ"ש על בני אדם היינו על כל בני החופה ששמחים עמו בלא תקות הנאה וקרבות עמה היינו בדורש ושומע לשמה בלא תקות הנאת עצמו ודעת ר"ל שאמר שערבה על בעלה שהוא לתקות הנאה ממנה כך הדורש והשומע אפילו שלא לשמה: