פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה ד:א:ב

הן הסנהדרין. לקמן פסוק עיניו כיונים:

הולכים וחוזרים. כשרואה בעיניו יודע אנה ילך כי הסומא אינו יכול להלוך כ"א על ידי אחר שמראה לו את הדרך:

יונה זו תמה. שאין בה בינה יתירה ולא עזות כמ"ש ויהי אפרים כיונה פותה אין לב וכאן חסר וכצ"ל מה יונה זו תמה כך ישראל תמימים מה יונה זו נאה בהילוכה כך ישראל נאים בהילוכן:

מצויינת. תארה יפה בגופה ובצבעי מראותיה:

צנועה. איני יודע מהו צניעותה ואם בזה שדבוקה בבן זוגה הלא זאת חושב לקמן בסמוך:

על העולים. לעיל הגירסא על העוונות ואולי הכוונה על היורדים שהיונה היא קרבן עני ואמר עולים בדרך סגי נהור שכן נקראת קרבן עולה ויורד:

שלש שורות של ת"ח. סנהדרין במשנה פ"ד מ"ד:

בכל חודש גורן. עיין לעיל במ"כ. והכוונה פירות שובך כמו פירות של גורן כך היונים עושין פירות ומולידים בשובך:

לא בטלו ג' רגלים. שהיו עולים לאחר החורבן לזכרון:

שוגרת רגליות הרבה. שפורחת מקנה ומהלכת ברגליה במקום שמוצאת מזונותיה ומלקטת ועכ"ז אינה שוכחת מקום קנה:

בשעה שהזקן. והיו רואים אז ביומא דכלה יקרה דאורייתא תרי זימנא בשעתה היינו עמוד ענן כמ"ש בברכות י"ז ע"ב וכגון יתרו שראה בכבודן של ישראל ובא ודבק בישראל:

כי בראותו ילדיו וגו'. יקדישו את שמי היינו שקדשו שמו בירידתן לכבשן האש והקדישו את קדוש יעקב וגו' אז וידעו תועי רוח בינה וגו' שבאו ודבקו בישראל:

רבי היה יושב ודורש. אגב דרשה דלעיל שדרשה רבי הביא גם זו שהיה יושב ודורש:

בישראל כמשה. גדול מהכל ושקול כהכל:

דוגמא דידך. וכמ"ש ועינו כעין הבדולח שפירושו תבניתו ודוגמתו וכן עיניך יונים:

הביאה אורה לעולם. שהאירה עיני נח ובניו וכל אשר אתה בתיבה שיש תקוה שישוב העולם להיות כמקדם לצמוח ולגדל פירות ולסימן אורה זו הביאה מאילן הזית שדולק ומאיר לעולם:

טרף בפיה קטל. על שהתחיל הקב"ה לבנות העולם מחדש היה גדל הכל מהרה כמו בבריאת העולם שכל עלה היה נעשה ענף גדול בזמן מועט והיו מרכיבים אותו ונעשה אילן גדול:

ר' לוי אמר משמטוטי. ה"ג בב"ר פל"ג סי' ו' ר' אבא בר כהנא אמר משבשושין של א"י הביאה אותו ר' לוי אמר מהר המשחה הביאה אותו ובערוך ערך שבט ב' הביא הגי' ר' אבא אמר משבטוטי שבא"י הביאתו ופי' במ"ע שם שפירושו שבטים ובנוסחאות כתוב משבשושין וענין אחד הוא ובויק"ר פ' ל"א סי' י"א ע"ש הגירסא בהיפך ומ"ש מהר המשחה על ששם גדלים זיתים מעולם:

אפילו אצרובלין של רחיים. בא לחזק הקושיא מהיכן הביאה אותו שהרי כל מה שנמצא אפילו אבנים שהם לצרכי אדם הכל נמחה ולא שאר אבנים עיין ב"ר פרשה כ"ח סי' ג' שהארכתי בזה איך דורש:

ולא מתוק מתחת ידיך. ע"כ לעיל פסוק הנך יפה: