פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה ב:ה:ג

אלא מקומו של אדם. ובשבת פרק ב' מבואר הטעם על שהיה ראש המדברים בכל מקום ועי' כ"ז ברכות ס"ג ב':

כאן הרחק. שמ"ר פ' מ"ה סי' ב' וסי' ג' והקדים שלא היו רחוקים רק ב' מיל וקרא אותם מבקשי ה' וברכת ר"י לאשר באו ללמוד וללמד:

שתי אומות. ויק"ר פ' ל"ד סי' חי"ת:

שהבא מן הדרך. לסימן טוב ולקרב הלבבות לאהבה:

לא יבא עמוני ומואבי וגו'. על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים:

במאכלכם. שהיו צריכים להם על אחת כמה וכמה:

זה אמציה כהן בית אל. ירושלמי ברכות פרק הרואה וירושלמי סנהדריי פרק הנחנקין. כמ"ש עמוס ז' וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל היינו ירבעם בן יהואש כמפורש בריש עמוס וכתוב שם ויאמר אמציה חוזה לך ברח לך ארץ יהודה ואכל שם לחם ואצל הנביא הזקן יושב בבית אל כתוב במלכים א' י"ג ט"ו לכה אתי הביתה ואכל לחם ועל ששמע לו אכלו האריה וע"כ אמר כאן ואכל שם לחם ולא כאן זה ראיה שאמציה הוא הנביא הזקן שהיה בימי ירבעם בן נבט ובשני המקומות כתוב בית אל וגם מענין הלחם לגז"ש שהכל אחד ועי' ירושלמי סנהדרין גירסא אחרת ואני פירשתי לפי הגירסא דכאן גם נראה שגירסת המדרש עיקר ודוק היטב:

זה יהונתן בן גרשום. הוא הנער הלוי שמבואר בשופטים י"ז וי"ח שהיה כהן למיכה ומפורש שם בסוף י"ח שהיה שמו יהונתן בן גרשום בן מנשה וכתוב שם הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני ותיבת הוא מורה שהוא בעצמו היה כהן עד יום גלות הארץ ועליו כתוב ונביא אחד זקן שהיה נביא שקר בפסל מיכה שהשכיר עצמו לפסל מיכה וכן השכיר עצמו לירבעם:

נו"ן תלויה. ובלא הנו"ן הוא משה הוא גרשון בן משה שכתוב בתורה וכמ"ש בד"ה א' כ"ג ט"ו ע"ז בני משה גרשום ואליעזר בני גרשום שבואל הראש ושם בד"ה א' כ"ו כ"ד כתוב ושבואל בן גרשום בן משה נגיד על האוצרות הרי שהיה בן גרשום בן משה זקן גדול וכאן שכתוב יהונתן בן גרשום בן משה שלא נזכר בד"ה בהכרח לומר שהיו לו שני שמות יהונתן ושבואל והיה כהן בימי מיכה עד דוד ודוד מינהו נגיד על האוצרות ועי' ב"ב ק"ו מתיבת הלום ומתיבת בנה ומתיבת פה שהנער הלוי היה בן משה ועי' כל הענין בירושלמי ברכות פרק הרואה ובירושלמי סנהדרין פרק הנחנקין:

עינו צרה. כמ"ש שם שופטים י"ח שאמרו לו בני דן שאל נא באלהים היינו בפסל הנ"ל והשיב להם לכו לשלום נוכח ה' דרכיכם ולא בפסלו וכמ"ש ב"ר ל"ח סי' י"ג. אצל אברהם בפסילי תרח:

ומסמי עיניה. פי' שאני מבזה אותה ומגלה מומה שירחקו מעבודתה וזהו שהיתה עינה צרה בעבודת כוכבים ומאחר שבאמת לא היה רשע ולמה השכיר עצמו לכהן אלא בעבור הממון שהיה עני:

שהממון היה חביב עליו. שלכך השכיר עצמו לכהן אלא שכל הבא לשאול נותן שכר לכהן מלבד השכירות שנתן לו מיכה שהיה דבר מועט:

קמסיטון תסבריות. בירושלמי הגירסא שם קומוסטסתריות פי' שר ונגיד על האוצרות והאוצרות הוא מקום מוסתר והיה לו מקום שירויח כמפורש בפסוק שהבאתי בד"ה א' כ"ו כ"ד ובפסוקים הקודמים והמאוחרים מפורש אוצרות בית ה' ואוצרות הקדשים ובפסוק זה כתיב אוצרות סתם משמע של חולין המבוארים שם סוף כ"ז:

אמרו כיון שמת דוד. עתה חוזר לדרשתן שנביא הזקן הוא יהונתן בו גרשום כהן של פסל מיכה ובימי דוד עשה תשובה וזהו שבואל כמ"ש במ"כ ואיתא בירושלמי שם אשר שלמה החליף כל הממונים של דוד וא"כ נשאר גם יהונתן בלא התמנות וחזר להיות כהן אצל ירבעם בבית אל:

מהו כחש לו. כי כיחש שייך בדבר שהופקד בידו כמ"ש וכיחש בפקדון ע"כ דורש דכאן פי' שיקרא לו והאכיל לחם בשקרו וכזבו בנבואת ה' ולשון חכמים תטיב דעת והעירו אותי שכל הענין מפורש במשלי כ"ג אל תתאו למטעמותיו והוא לחם כזבים אל תיגע להעשיר מבינתך חדל אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו וכל הענין ע"ש. שהיה רע עין בעבודת כוכבים כנ"ל ואעפ"כ אל תלחם אתו כי הוא לחם כזבים אל תיגע להעשיר שהיה הממון חביב עליו מבינתך חדל שטעה במ"ש מכור עצמך לעובד כוכבים ודו"ק:

אל הנביא אשר השיבו. היינו הנביא הזקן של בית אל הנ"ל וכמ"ש בירושלמי שם אשר הושב אכ"כ אלא אשר השיבו זכה ששרה עליו רוה"ק על שהאכילו על שולחנו אף שהיה בעבירה:

במאכל אמת. כפי מצות השי"ת להגדיל התורה ועיקר הדרשה מפשט הקרא ויהי דבר ה' לנביא אשר השיבו ששרה עליו רוה"ק על שהאכיל לנביא על שולחנו ואגב דרש מי היה זה:

עמיאל הששי יששכר השביעי. וס"ד פעולתי השמיני כי ברכו אלהים הרי אחר שזכר הבנים אמר כי ברכו שהברכה היה בבנים וכתוב שם בד"ה א' י"ג וישב ארון אלהים עם בית עובד אדום בביתו שלשה חדשים ויברך ה' את בית עובד אדום הרי שכל הברכה בג' חדשים ושם כ"ו כתוב ששים ושנים לעובד אדום שזה היה הברכה. עי' שאר פירוש המאמר במ"ר פ' ד' סי' ח' באריכות:

פעולתי השמיני. וס"ד כי ברכו אלהים משמע שברכו לפעולתי ע"כ דורש שהברכה לעובד אדום על שפעל טוב עם הארון ומה היה יכול לפעול הלא לא היה אצלו המשכן עם המזבח והמנורה רק הארון לבדו אלא שהיה מדליק לפניו נרות:

אמר לו ר' יהודה בר סימון. בהכרח שיש כאן ט"ס או שתיבת לו ט"ס או תיבת בר סימון ט"ס שר"י בר"ס אמורא לא ראה את רשב"י:

אפילו נרות אפילו פתילות. דורש כן שאצל השונמית שקבלה לאלישע כתוב ונשים לו שם מטה וכסא ושולחן ומנורה וכתוב שם ותחזק בו לאכל לחם אך אצל אליהו לא כתיב רק שישב בעליה שלה הרי שלא נתנה לו שום דבר הרי בהכרח שהיה מוכן לו הכל ומ"ש צויתי אשה אלמנה לכלכלך היינו על ידי נס של קמח ושמן שלה גם על שקבלתו ושמשה אותו:

ויאמר שאול אל הקני. ויק"ר פ' ל"ד סי' ח' וש"נ ומבואר:

וכתב עם כל ישראל. צ"ל וכי עם כל ישראל ועי' מ"כ:

יתרו ודאי עשה חסד. שמה שעשה עם משה היה רק בחסד שלא היה חייב למשה כלום שהרי משה לא בקש כלום והלך לו שלא עשה בעבור שכר:

לנו ולאבותינו. ע"ש ויק"ר פ' ל"ד פירושו:

היום הזה נהיית וכו' על אכו"כ. והק"ו שאצל משה היה ביום אחד כמ"ש היום הזה וכאן באושא נתייגעו כמה שנים בני אושא שקבלו את החכמים והתלמידים במאכל ובמשתה וכל צרכיהם דומה כאלו קבלו התורה מסיני כי החכמים והתלמידים שנתייגעו הרבה שנים עד שלמדו כל התורה: