פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה א:ז:ב

מי ומי הרועים. שיהיו בכל דור ודור:

בצהרים. משל לתוקף השעבוד:

שלא אעשה. לפי שלא היה נעשה למה ובב"ר פ' ב' סי' ג' הגי' ללמה ולא כלום ודורש שלמה נוטריקון שלא מה וכנ"ל:

אר"י ב"ם. בא לדרוש פסוק זה שלמה אהיה כעוטיה על עונש ישראל במרגלים שאמר משה ואמרו כל הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר מבלתי יכולת ה' להביא וגו' וישחטם במדבר שתחלה היה סבור בטעות שיוכל להביא וכשראה שאינו יכול וישחטם ודורש כעוטיה היפך אותיות כטועה ורוה"ק אמרה כן להקב"ה בעד ישראל:

הוא יודע שמבקש לשחטן במדבר. הל' דחוק ופי' שעתה כשרואה שידו קצרה מלהביאם בארץ וא"כ עומדים ומוכנים לכלות במדבר וע"כ עשה עילה לומר שחטאו וע"כ שחטם במדבר. והנה התבוננתי שדברי המדרש סותרים זה את זה תחלה אמר שיאמרו טעת מדה"ד פי' שתחלה היה סבור שהוא יכול להביאם לארץ ואח"כ ראה שאינו יכול כ"י וע"כ שחטו כנ"ל ואח"כ אמר יודע שמבקש לשחטן במדבר שידע מתחלה וא"כ לא טעה ובאמת שהם שני מיני טענות שיושבי כנען יאמרו שטעה וע"כ שחטם במדבר ולא משנאה הוציאם בתחלה ומצרים יאמרו שהוציאם בשנאה שלא יתלו בגבורות אנשי כנען יותר מהם והנה בעגל בכי תשא אמר ברעה הוציאם היינו בשנאה ומצרים אמרו כן ובשלח לך במרגלים אמר מבלתי יכולת ה' היינו שטעה כנ"ל ויושבי כנען אמרו כן ובסדר עקב הם בכ"מ וההכרעה ע"פ מדה ל"א הארץ אשר הוצאתנו משם היא מצרים בשנאה הוציאם ויושבי כנען יאמרו מבלתי יכולת מדה ט' ע"פ מדה י"ז כמפורש בעגל ובמרגלים אך בעקב שחושב ב' הטענות של עגל ושל מרגלים יחד אמר תחלה מבלתי יכולת וגו' ואח"כ ומשנאתו וגו' ושם מפורש שני החטאים ושני התפלות ודברי המדרש כפי מ"ש בעקב ודוק מאד ועי' במ"ר פ' ס"ז סי' כ"ב ד"ר פ"ג סי' ט"ו:

אם לא ידעת. עי' בשמ"ר שם הפירוש: