פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה א:ז:א

הגידה לי שמ"ר פרשה ב' סי' ד' ופ' ג' סי' ד':

בי ה'. שמות ד' דורש כמ"ש ב"ר פרשה צ"ג סי' ו' בי ולא ביה וכן כאן וכי בי ועל ידי יכולים כל דברים אלו להעשות:

תרעה בימות החמה. שאז הוא זמן להרעות שיש דשאים בשדה ובצהרים מגודל החום רובצים ואינם הולכים וכן בימות הגשמים וצ"ל ובימות הגשמים ואיך תעשה כל זה לישראל במדבר שאין לחם ואין מים:

שאהבה נפשי. אומה וכו' ופי' הפסוק הגידה לי איכה תרעה ואיכה תרביץ בצהרים שאהבה נפשי ע"פ מדה ל"א:

כעוטיה כאבל. על צרת ישראל במחסור כל במדבר:

ועטה את ארץ מצרים. וס"ד כאשר יעטה הרועה את בגדו ויצא משם בשלום מהו ויצא אלא שיצא נקי מצאנו שבקעום זאבים והחזיק טובה שיצא בעצמו בשלום ובהכרח שהכוונה על מלך מצרים ולא על נבוכדנאצר ע"ש בפסוק ודו"ק:

אצל חביריך. האבות שדבקו ונתחברו בך:

אמר לפניו. ספרי סדר וילך: