פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה א:ד:ה

הציץ ונפגע. הציץ חוץ לגבול השגתו ונפגע במוחו:

בן זומא. ב"ר פ' ב' סי' ד' וש"נ:

קצץ בנטיעות. על שדימה הכנסתם למחקר האלקי להכניסה לפרדס ע"כ אמר על מי שנתקלקל שם בדמיון קיצוץ בנטיעות ועי' ב"ר פ' מ"ב סי' ג' מקטף בעוללות ג"כ על התינוקות:

לא שאני גדול מחבירי. זה ידוע שבן עזאי היה תלמידו של ר"ע כמ"ש בברכות דף ס"ב עד כאן העזת פניך ברבך וכן בן זומא היה תלמידו ובודאי היה גדול מהם ולא יקרא אותם חבירי אלא הכוונה על אלישע בן אבויה שהיה חבירו והיה גם כן גדול ממנו הרבה בתורה וכמ"ש במדרש רות פסוק ליני הלילה שדברי תורה שאמר לר' מאיר שם אמר בשם ר"ע לא של עצמו אלא שכך פי' שלא גרמה לו זאת בעבור גדולתו בתורה אלא בעבור דקדוק מעשים טובים:

ועליו נאמר. ובכיוצא בו: