פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה א:א:י

במעלה הראשונה. המעיין בפסוקים יראה שפסוק וישב שלמה על כסא ה' כתוב בסוף ד"ה א' על תחלת מלכותו בימיו של דוד ופסוק כי הוא רודה במלכים א' ה' ד' ופסוק ושלמה היה מושל שם פסוק א'. אך המדרש מסדר כפי שהיה באמת ומעלין בקודש ולא בהיפך וזהו ע"פ מדה ל"א ו"ב תחלה בכל עבר הנהר ואח"כ בכל המלכות ואח"כ על כסא ה' ומ"ש במעלה ב' שנאמר צ"ל כתיב וכן במעלה ג' כתיב:

מסוף העולם וכו'. א"כ היל"ל אצל כל העשרה מלכים שמלכו על כל העולם שישבו על כסא ה' אלא שבשלמה היה מדה אחרת שמלך גם על העליונים ועל השדים כדבסמוך:

רוחות היו. שמשל גם על הרוחות כנ"ל ודורש גז"ש כמ"ש זכריה ה' ט' והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם אף כאן רוחות ומ"ש זונות כמ"ש לשעירים אשר אתם זונים אחריהם והם פרים ורבים מבני אדם כמ"ש חגיגה דף ט"ז א' וכמ"ש ב"ר פרשה כ' סי' י"א:

יבמות היו. דעתו דרא"ש שטענה הראשונה ששתיהם פטורות מן היבום שילדו שתיהם ילדים חיים אלא שמת מחמת ששכבה עליו אך השניה טענה לא כן אלא בני החי ואני פטורה מן היבום ובנך המת שהפלת אותו מת וא"כ את צריכה להתיבם ולא אני כי בני החי כך נ"ל לפי דברי הע"כ ומ"ש זונות סובר כדברי התרגום יונתן כונדיקאות:

זונות ממש. כי איך יהיה שתים נשים יולדות בלא איש בבית אלא ודאי שהיו זונות ובהכרח שהיה כנעניות שנשפטים בלא עדים והתראה כמ"ש ב"ר פ' ל"ד סי' י"ד שלא יתכן שבימי שלמה יהיו זונות מפורסמות מישראל ומ"ש בלא התראה צ"ע מה התראה שייך כאן ויתכן דכדי נסבה אלא אגב שאמר בלא עדים וכמ"ש ב"ר שם:

על ביתו. יותר נכון לגרוס על מטתו ואגב שאמר אצל אחרים מלך אמר גם כאן מלך שעל ביתו ומטתו אין זה מלוכה ויתכן שבאיזה זמן אחר שחזר למלכותו כשברח האשמדאי והחזירהו למלכותו בביתו היה לו תואר מלך בביתו לבד וכמ"ש ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל שלא יעשה כן להדיוט ודייק מ"ש הנה מטתו שלשלמה ולא כתיב מלך גם מ"ש מטתו בכינוי מיותר שהיל"ל הנה מטת שלמה ודורש שהפסוק מודיע אשר שלמה שהיה עד עתה מלך גדול אך עתה לא נשאר לו אלא מטתו ויתכן שמפחדו היה שוכב על מטתו תמיד ולא הנהיג מלכותו אף שחזר למלכותו:

ג' עבירות. קהלת רבה פסוק לשחוק אמרתי מהולל וכמפורש הכל במלכים א' י' י"א ולא חשיב מ"ש אז יבנה שלמה במה דס"ל שמ"ש נשיו הטו את לבבו ללכת וגו' אך לא הלך בעצמו כ"א שנשיו היו עובדות לעבודת כוכבים ומקטרות אלא שלא מיחה בהם. וצ"ל עוד הפעם הרבה לו כסף וזהב שנאמר ויתן והמדרש כאן לא חשב כסדר התורה ובמלכים שם:

אבני עשר אמות. שמ"ש כאבנים לאיזה ענין נדמו לאבנים שהיל"ל ויתן הכסף בחוצות ע"כ דורש כאבנים הידועים המפורשים במלכים א' ז' יו"ד ומיוסד אבנים גדולים אבני עשר אמות ואבני שמונה אמות ומכבידם לא נגנבו:

אין כסף נחשב. וס"ד בימי שלמה למאומה. משמע שלא היה בו שום צורך ותשמיש ואולי דורש מ"ש נחשב שלא נעשה חשבון על ידי כסף שלא השתמשו בו למשקולות שבאים על ידם לחשבון:

על שם לא תתחתן. במ"ר פרשהי' בסי' ד' כל הענין ושם הגירסא חנניה בן אחי רבי יהושע והיד"מ הביא בשם הירושלמי פ"ב דסנהדרין שהגירסא ר' יהושע ולא ריב"ל עי' מש"ש. פירוש שמ"ש אשר אמר ה' וגו' והיכן אמר ודורש שהכוונה על פסוק דברים ז' ג' ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תתן לבנך וזהו מ"ש לא תבואו בהם וגו'. וכן דרך חז"ל בכל מקום שכתוב כאשר אמר כאשר דבר שואלים היכן דבר ומביאים פסוק מפורש ועי' מ"ש ב"ר פרשה נ"ג ד"ר פרשה ד' סי' ב' ומש"ש וש"נ:

רשב"י אומר לאהבה. ס"ד של והמלך שלמה הנ"ל בהם דבק שלמה לאהבה. ופליג על ריב"ל שאמר שעבר על לאו החמור הזה אלא דבק בהם לשם זנות שאין איסורו מפורש בתורה רק דרך חיתון:

גם אותו החטיאו. משמע לבד איסור הנכריות החטיאו אותו עוד באיסור אחר ובענין האישות היינו בנידות:

לאהיבן ולקרבן. דאם כרשב"י תיבת לאהבה מיותר שהרי כתוב בהם דבק שלמה ע"כ דורש לאהיבן שיהיה אהובות ובהכרח שהכוונה אהובות להשי"ת שלא יתכן שידבק בנשים לאהיבם לאחרים ויתכן שעל שכתוב בשלמה ויאהב שלמה את ה' א"כ מ"ש לאהבה ג"כ על השי"ת וילמוד סתום מן המפורש. ובהכרח לומר שכך היתה תחלת כוונתו כשנשאן אך לא עלתה לו שהחטיאו אותו:

ויקם ה'. מלכים א' י"א י"ד ויקם אלהים שם פסוק כ"ג. ויהי שטן שם פסוק כ"ה ולפי הפשט דקאי על רזון הוא מיותר ע"כ דורש ע"פ מדה יו"ד על שטן ג' ואינו מפורש מי היה ומן הסתם שהכוונה על השטן שמפורש אצל דוד בד"ה א' כ"א ויעמוד שטן על ישראל ובריש איוב ובזכריה ג' המלאך השטן שעולה ומשטין:

ותעלה ותצא מרכבה. מלכים א' סוף יו"ד וכוונתו על המבואר שם בפסוקים הקודמים ומקום מאמר זה הרבה לו סוסים קודם מאמר ג' שטנים וכמ"ש ג"כ במ"כ:

ג' משלות. פי' ג' ספרים של משלים:

הבל הבלים. ובפסוק זה עוד ד' הבלים הבל הבלים הכל הבל אלא שהיל"ל אמר קהלת בסוף פסוק ע"כ דורש שלא אמר אלא ג' הבלים והשאר הם פירוש על הג' הנ"ל:

ג' שירים. מבואר לעיל פסוק זה:

ידידי'. כמ"ש שמואל ב' י"ב כ"ה ויקרא שמו ידידיה בעבור ה'. שלמה ידוע וג"כ ע"פ ה' כמ"ש ד"ה א' כ"ב ט' כי שלמה יהיה שמו. ובקהלת דברי קהלת בן דוד מלך וגו':

אגור בן יקא. פי' ועוד ד' אלו ועי' שמ"ר פרשה ו' סי' א' ובריש קהלת רבה:

למד שלמה תורה בשעתו. כשהיה שלם עם ה' הצליח בה ואחר שחטא שכחה וזה לטובתו שלא להשתמש בסתרי תורה ובכתרה בעת החטא. התבוננתי שסדר תחלה המדרש הד' שמות אגור יקא למואל איתיאל וכן פירשם בסדר הזה ובפסוק כתובים אגור יקא איתיאל בפרשה למ"ד ולמואל בפרשה ל"א וכתבתי בזה דבר אמת בס"ד במ"ר פרשה י' סוף סי' ד' בביאור דרשהו משם ותמצא נחת:

וקהלת בסוף. שאלו המפרשים משל ושיר מן הסתם שאמרם תחלה וכמ"ש ועי' ד"ר פרשה ב' סי' ל"ג חזר ופירש ומש"ש: