פירוש מהרז״ו על שמות רבה ט:יג

כך עתיד. ע' לקמן סוף פ' כ"ג וסוף פ' כ"ט ע' בפסיקתא סוף פ' י"ז ובילקוט וארא פסוק הנה יוצא המימה שחושב כל היו"ד מכות ומאריך וע' תנחומא כאן ס"ס י"ג כל הענין:

אר"א כן פדת. ב"ר סוף פ' ס"א. ופסוק כשמע צור כתוב חסר על שהצירה:

לקו בדם. כמ"ש ונהפכו לדם וכן שם ונהפכו נחליה שיהפכו לדם ולזפת. ובפסיקתא ובילקוט גורס פסוק ונתתי מופתים וגו' דם ואש וגו' כאן נהפך עפרה וכן שם ועפרה וגי' הילקוט ואין עפרה אלא כינים וזה ע"פ מדה י"ז וכ"ה גם בזוהר:

לא תכבה. שהתורה נמשלה לאש הלא כה דברי כאש. מדת מנגד ע"פ מדה י"ז:

והבית ימלא עשן. היינו הענן כמ"ש מלכים א' ח' והענן מלא בית ה'. ובתנחומא כאן וילקוט הגי' שהיה עשן יוצא ממנה. הכוונה על עשן המערכה:

וכן הוא אומר קול וכו'. כאן חסר וכצ"ל במצרים צפרדעים שהיה קולן קשה וכו' קול שאון וגו' כן הוא בתנחומא בא סי' ד' ובפסיקתא שם ובילקוט כאן שהוא מהפסיקתא שם:

בשביל קול שאון מעיר קול מהיכל. כצ"ל קול שאון מעיר בשביל קול מהיכל ולשון התנחומא כאן וכה"א קול שאון מעיר אומר להם הקב"ה אלא קול מהיכל וכו' ע"ש ועפ"י מדה י"ז מ"ש קול נתנו וגו'. וקול שאון הוא על צור ועי' כל המקומות הנ"ל ויותר מפורש באיכה רבתי סוף פסוק זנח עיין מש"ש ותראה כי כן הוא: