פירוש מהרז״ו על שמות רבה ט:יא

ר' אייבו בר נגרי. בסנהדרין דף ס"ז ב' בלשונו:

ואת להט החרב. ור"ד את הכרובים הם מלאכי חבלה וכמ"ש בהדיא ב"ר פ' כ"א ס"ט ודורש גז"ש ובפסוק כ"ב בלטיהם וכן אצל צפרדעים וכנים בלטיהם שעושים בלט ולחש על ידי שדים והיאור שהיו צריכים להפוך היה ע"י להט המתהפך והשאר שהיו צריכים להכניס היה ע"י לחש כנ"ל בסנהדרין שם:

ולא חשש ולא הרגיש. לפרש מ"ש ויפן פרעה וגו' ולא שת לבו וגו' שמ"ש ויפן פרעה פי' שפנה מדעתו שלא לחשוש על מופתי ה' ובמ"ש לעיל ריש פ"ו ופניתי אני ממ"ש ולא שת לבו שלא הרגיש בצרת המכה:

שביאור לקו. לפרש מ"ש ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם ומה בא למעט הלא מפורש כתוב על מימי מצרים על נהרותם ועל יאוריהם וגו' אלא למעט שתחת היאור. ולשיטתו ניחא מ"ש ויחפרו כל מצרים סביבות היאור להשיג מים מתחת היאור (ולשתות פי' מעט כדי שתיה) ודעת ר' נחמיה שגם מלמטה לקו שאם לא היה כתוב ריבויים היינו דורשים המיעוט כנ"ל אך מאחר שכתוב רבויים רבים א"כ אם נדרוש המיעוט. היה מכחיש למ"ש שהיה דם בכל ארץ מצרים. ומ"ש ויחפרו היינו שהמצריים היו מדמים ומנחשים אבל אינו מפורש שמצאו:

מ"ד ויהפכו. למה הזכיר לשון הפיכה. ותלה ההפיכה ביאור שהפך עצמו. והנמשל קשה מאד להולמו איך שייך ביאור שהוא עצמו יהפך ומה הפרש בין חלק זה של יאור לחלק זה:

כלל ופרט וכלל. וכמ"ש לעיל בסי' י' ע' מש"ש:

בעצים. לפי פי' הא' על אלילי מצרים פירושו שהיה עליהם דם אף שאינם מקום מים כלל וכמ"ש בהדיא בזוהר אלא שא"כ היל"ל ועצים ואבנים. אלא פי' על כלי עץ ואבן שיש בהם תוך ואם כלים של מצרים כבר הם בכלל המפורש כנ"ל אלא אא"ע לכלי מצרים ת"ע לכלי ישראל ששתה המצרי עמו:

בימסאות. ע' ב"ר פנ"ג סי' י"א פי' תיבה זו וע' בב"ר פ"א ריש סי' י"ב פי' תי' דימסאות והוא בבלל כל מקוה מימיהם. ובהכרח שכצ"ל בימסאות וכנ"ל: