פירוש מהרז״ו על שמות רבה ז:א

בכל עצב. פשט הכתוב שבכל עמל יהיה יתרון והכתוב אומר מה יתרון לו לאדם בכל עמלו וגו' והם בכ"מ וההכרעה כמ"ש במדרש קהלת בעמלו אין לו יתרון אבל בעמל תורה יש לו יתרון ותחת השמש וכו' אבל למעלה יש לו יתרון ומ"ש כאן בכל עצב וגו' ע"כ בעמל שיהיה מהם ד"ת. ועי' ב"ר פ' פ"ט סי"ב בא"א:

ת"ל ודבר שפתים וגו'. באין הפרש בין עמל יד ובין עמל פה ושפתים אם הוא של תורה יש בו מותר ושל בטלה היא למחסור כי מותר האדם מן הבהמה אין וגו':

ולא היה יוסף. ע' פר"א פרק ל"ט שעל שיצא מקורו מי' אצבעותיו לכך היה בבית הסוהר י' שנים ניחא ניחא שהב' שנים הוסיפו לו על דבר שפתים אך לפי מ"ש כאן על שהוציא דיבה א"כ כל הי"ב שנים היה על דבר שפתים. וי"ל שדבר שפתים פי' שאין בדברים עצמם עון אלא דכאן היו יתרים והדיבה הוא עון גדול שנקרא לשון הרע. וע' ב"ר פר' פ"ט סי"ג מש"ש למה נענש על ב' תיבות אלו:

וכן אתה מוצא ואף כאן. דרך המדרש כשחוזר לענינו אומר וכן או אף וכאן שניהם יחד שעל שהגיע לענין משה אמר וכן ועדיין אינו ענינו ממש וכשהגיע לענינו ממש אמר ואף:

וע"י שאמר שלח. עי' לעיל פ"ג סימן י"ז בא"א:

לא שמעו אלי. עי' לעיל פ"ג סי' י"ב שמ"ש והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי שהוא ענין מלשינות וכן כאן:

ואל אהרן. ותחלה בפסוק י' כתיב וידבר ה' אל משה לו לבדו ואחר שאמר הן ב"י לא שמעו כתוב בפסוק י"ג אל משה ואל אהרן ודרשה זו לפי סידור הכתובים וע' בסוף פר' הקודמת: