פירוש מהרז״ו על שמות רבה ו:א

וידבר אלהים. דורש כפל לשון ושינוי שמות וידבר ואח"כ ויאמר תחלה אלהים ואח"כ ה' כמפורש בסוף הסימן:

על שלמה כיצד. הקדים שלמה למשה כי כן דרך המדרש שמתחיל לדרוש בענין שאינו מאותה פרשה ואח"כ חוזר לענין הפרשה:

נתן בה מצות עשה. פי' שנתן לכולם בשוה. רק למלך מצות מיוחדות. וחטא שלמה במצות המיוחדות למלך:

לא ירבה לו סוסים וכסף וזהב. בתורה סדר שופטים מסודר. לא ירבה לו סוסים ולא ישיב וגו' ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו שאצל כסף וזהב לא נתן טעם כלל אך המדרש נתן על כולם טעם אחד. וזה ע"פ מדה י"ז וכמ"ש בריש שי"ר שעל ג' אלו אמר ארבה ולא אסור:

אמר הקב"ה לא ירבה. תפס לשון המפורש בפסוק לבד דרשה הנ"ל ועי' תנחומא כאן סי' ה':

י' שבירבה. שג' לאוין הנ"ל עיקר היו"ד שבתיבת ירבה שהוא צווי על העתיד. וכפי מ"ש ויק"ר פ' י"ח סי' י"א על פסוק קוצותיו תלתלים על קוצי התורה ושלזה הביא שם ראיה מי' שהוא מקוצי התורה וכמ"ש בסמוך וקוצה ממך וע"ש מנין לו שקטרג ולשון התנחומא תני רשב"י עלה ספר משנה תורה וכן הוא בויק"ר שם בשם רשב"י:

לא כך אמרת. כמפרש בסמוך ומנין שבטל וכו' וחזר וכו' שבא לפרש מ"ש לא כך אמרת:

ומנין שבטל. וק"ו מהשי"ת על האדם. ומה שקורא אותה ביטול מן התורה שכבר נקראת בשם שרי כמה פעמים בתורה ועי' ב"ר פר' מ"ז בלשון יותר ברור וע' סנהדרין ק"ז י' שנטלתי משרה עומד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו. ועי' לעיל פ' ה' סי' כ"ב שספר בראשית כבר היה כתוב:

דברי אגור. עי' במ"ר פ"י ס"ד ובריש שי"ר ובריש קהלת ותנחומא כאן סי' ה' ודרש שמות אלו על שלמה כמ"ש ריש משלי שלמה בן דוד שכל הספר ממנו וכן במשלי י' וכ"ה:

נאם הגבר לאיתיאל. וס"ד לאיתיאל ואוכל והוקשה לו כפל לשון שם לאיתיאל ודורש נוטריקון לאיתיאל לא יסור לבבו מאל בחילוף ת' רפויה בסמ"ך ומ"ש עוד הפעם לאתיאל דורש בא"א לא. אתי אל. פי' לא יסור לבבי שאוכל ואנצח יצרי להיות עם אל:

גורף ביבין. שהיא מלאכת אדם בזוי שאין משגיחין על מעשיו. כי מה שכתוב עליו שחטא אינו אלא לפי גודל חשיבותו העלו לו כאלו חטא. כמ"ש שבת נ"ו ב' כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה אלא שנשיו עשו כן ולא הוא. וטוב לו שלא היה חשוב:

ופניתי אני. בקה"ר פסוק זה ופי' שפינה עצמו מן התורה והחכמה וכמ"ש כאן יקא שהקיא ד"ת:

מחכים על ד"ת. וזהו לראות חכמה ומ"ש מראה לעצמי מתיבת אני מדעת עצמו על ד"ת. וזהו לדעת הוללות וסכלות שנהפכה לו לסכלות:

כי מי יבא אחרי. והרי כתוב אחרי ה' אלהים תלכו ולא לבא אחריו בדעת עצמינו אחריו ולהרהר כי בא משמע שכבר בא והשיג הכל ויכול לדון כחפצו. וכמ"ש איוב כ"ג אבא עד תכונתו אערכה לפניו משפט ופי אמלא תוכחות והבן:

נמלך בפמליא. דורש עשוהו לשון רבים הוא ופמליא שלו. והכוונה שאינו עושה וגוזר לפי גדלו וכחו. אלא לפי כח הברואים והמלאכים משרתיו שברא להנהיג העולם:

צרופה. דבריו ואמרותיו אינם מגיעים לברואים אלא ע"פ מלאכיו ושלוחיו שע"י נצרף ונברר הדבר שיבא בצמצום לפי כח הברואים שלא להוסיף ולגרוע:

בגזרת עירין פתגמא. ובמאמר קדישין שאלתא שכ"י שואל למלאכיו ואח"כ גוזר בהסכמתם. ועי' לקמן פ' ט"ו ריש סי"ג וש"נ ומבואר:

כמו שכתוב למעלה. לעיל פ"ה סי' כ"ב כל הענין עי' עוד פ"ג ס"ט:

בעבודה קשה. כי עיקר הגזירה לא היה כ"א גירות ועבודה ועינוי מעט אך לא להרוג הבנים ולא להטביעם ביאור לא להפרישם מד"א ולא בעבודת פרך: