פירוש מהרז״ו על שמות רבה נב:ב

כיצד. יפורש הפסוק ואיזה צדיק ואיזה עתק:

דכרים של סילוקים. שכבר נסתלקו ביוה"כ העבר. וזה בא לו ע"י שנתגאה ולא הרגיש בעונות של שנה זו:

ובוז. עי"כ נתבזה ומ"ש על צדיק פי' על צדיק חי עולמים. וכמ"ש בחנה ותתפלל על ה' שסובר כמ"ד עונות שהתודה עליהם בשנה העברה אסור להתוודות עליהם בשנה הבאה. ואין כן הלכה:

מדבר במשה. שמ"ש הדוברות על צדיק עתק וכו' הכוונה על משה כמ"ש בפסוק הסמוך מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' ומשה כתוב בו ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו ג' ירחים. ליראיך זה יוכבד כמ"ש ותיראן המילדות את האלהים וכמ"ש לעיל פר' א' סי' י"ג עד סי' י"ח:

מיד אמר משה לישראל. וזה היה למחרת יוה"כ של שנה א' כמ"ש בס"ע פרק ששי ובתנחומא כאן סוף פקודי כל הענין:

ג' חדשים היה עוסק. מי"א תשרי עד אחד בניסן שהוקם המשכן והנדבה הביאו בב' ימים ובי"ג בתשרי שנה א' ליציאת מצרים התחילו לעסוק הרי ו' חדשים פחות י"א יום. ומ"ש ג' חדשים עשהו לא מצאתי רמז בזה בפסוק לבד זה מצאתי בפסיקתא פר' ו' בס"ה וז"ל בכ"ה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן שהקימו משה. וכל זמן שהיה מקופל היו ישראל מלמלאין (פי' מתאננין) על משה למה לא הוקם מיד שמא אירע בו דופי. שחשב לערב שמחת המשכן בחודש שנולד בו יצחק וכו' ומעתה הפסיד כסליו שננמר בו לאו וכו' מה שילם לו חנוכת בית חשמונאי שהיה בכ"ה בכסליו. וחשבון ג' חדשים מי"ג תשרי היינו רוב תשרי וכל חשוון וכ"ה מכסליו. ועשה מקופל ה' מכסליו שאינו חושב וחודש טבת שבט אדר:

כיון שאמר לו האלהים וכו' התחילו טוענין וכו'. וזה שלא כסדר המפורש בתורה שהקדים תחלה פרשת ויביאו את המשכן ואח"כ ציווי הקמתו. אך המדרש דרש טעם הדברים שלכך הביאו את המשכן אל משה על שצוה לו הש"י שיקים אותו והסידור ע"פ מדה ל"ב: