פירוש מהרז״ו על שמות רבה נא:ד

שיש סליחה. שנסלח להם על העגל על ידי המשכן כמ"ש לעיל סוף פר' מ"ח וכל הענין כאן בתנחומא ס"ו:

שנתמנה מפי הקב"ה. ע' מ"כ ובתנחומא אינו:

אמרו בגוים לא יוסיפו לגור. ובפסוק הקודם פני ה' חלקם לא יוסיף להביטם היינו בעת עון העגל ובכל עת שהיה כעס גדול אמרו כן וכן בחורבן ביהמ"ק:

ויאמר ה' סלחתי כדברך. וכן הוא לעיל פכ"ט סוף ס"ז ד"ר פר' א' ס"ג ותנחומא כאן סי' הנ"ל ופר"א סוף פר' מ"ו שפסוק ויאמר ה' סלחתי שכתוב אצל חטא מרגלים דורשים על סליחת חטא העגל רק בד"ר פר' ה' בסי' י"ג ובפר' ז' ס"ט ובפ' י"א סי' י"א הביאו הפסוק כמו שכתוב על חטא העגל וינחם ה' ועל מרגלים סלחתי כדברך. ובמדרש תהלים מזמור צ' ב' הדעות ע"ש באריכות. אך בחנחומא סוף פקודי מבואר אימתי נאמר למשה לעשות משכן ביום הכפורים לפי שעלה משה להר ג' פעמים ועשה שם מאה ועשרים יום מששה לסיון שעלה לשם עד יום הכפורים שהוא יו"ד בתשרי ואותו היום נאמר לו וינחם ה' על מעשה העגל אותו היום אמר לו סלחתי כדברך ואותו היום נאמר לו ועשו לי מקדש ובאותו היום אמר לו וסלחת לעונינו (פי' שמשה אמר לו וסלחת לעונינו וע"ז השיב לו סלחתי כדברך ע"פ מדת ממעל) וכן משמע בפר"א הנ"ל שעל שאמר משה סלח נא השיב לו סלחתי היינו שאמר וסלחת לעונינו:

שנאמר ועשו לי מקדש. שבו מקטירים קטורת הסמים של בשמים וריח כן הוא בהדיא בתנחומא כאן כיון שראו אומות הריח של קטורת מתמר ועולה מתוך המשכן ידעו שנתרצה להם הקב"ה: