פירוש מהרז״ו על שמות רבה ה:ט

הראה בקולו לישראל. שהיל"ל ישמיע בקולו ע"כ דורוש א"ת ירעם בע' אלא יראם בא' והמ"ם אינו מהשרש אלא לסימן הרבים וזהו הראה לישראל שהיו רואים ושומעים את הקולות בנפלאות רבות. וזהו בקולו נפלאות וס"ד עושה גדולות ולא נדע וכמו שמפרש והולך שלא ידעו איך הקול יוצא:

מן הדרום. התחיל בדרום שהוא בימין כמ"ש צפון וימין וכמ"ש מימינו אש דת למו וכמ"ש שי"ר פסוק ישקני שהיה הקול יוצא מימינו ע"ש באריכות ומפסוקים שהביא כאן אלוה מתימן יבא וכו' וס"ד כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ הרי מעלה ומטה וד' רוחות:

מן השמים השמיעך. ועל הארץ הראך את אשו הגדולה היינו הקול הנ"ל שהיו רואים וע"פ מדה י"ט מן השמים השמיעך את קולו והראך את אשו ועל הארץ הראך את אשו ואת קולו. וכמ"ש וההר בוער באש עד לב השמים הרי שהקול והאש היו בשמים ובארץ:

והחכמה מאין תמצא. בסוף הענין כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה וכו' וכנ"ל:

וזרח משעיר. מלשון מזרח אלוה מתימן יבא היינו מן הדרום. ובתנחומא הגירס' מהיכן הקב"ה בא מן המזרח או מן המערב מן הצפון או מן הדרום והביא ראיה על מזרח ודרום וה"ה צפון ומערב:

ונותן חיים. ע' ד"ר פ"א סי' ו':

מתוך האש. וס"ד כאשר שמעת אתה ויחי אתה שמעת וחיית אבל עובדי כוכבים שמעו ומתים. וכן הוא בתנחומא וילקוט שם. וע' ויק"ר פ"א סי' י"א וש"נ:

בסוף כ' שנה. כי יתכן להיות שמחמת חרדה מתו מיד ואשר לא מת מיד מת לאחר זמן ע"כ אמר בסוף מ' שנה שאז ידעו שלא מת אחד מחמת הקול של מ"ת. כי אלהים חיים נתן תורת חיים משיבת נפש:

היאך הקול יוצא. ולשון התנחומא בא וראה היאך הקול יוצא לכל ישראל:

בכחו של כל אחד. עי' לקמן סוף פר' כ"ח וריש פרשה כ"ט וריש פרשה ל"ד שי"ר פסוק חכו ממתקים מדרש תהלים צ"ב:

הבחורים. עי' לקמן פ' כ"ה ס"ס ג' ודורש מדה ט"ו בשמות ט"ז נקרא לחם הנני ממטיר לכם לחם עוד שם וטעמו כצפיחת בדבש ובפרשת בהעלותך והיה טעמו כטעם לשד השמן והכריעו חז"ל לבחורים לחם וכו' וליונקים וכו' כמ"ש והיה טעמו כטעם לשד השמן מלשון שדים:

ולחמי אשר נתתי לך. הוא כלל סולת שמן ודבש הוא פרט אין בכלל אלא מה שבפרט שזהו הלחם שנתן להם:

ונר הוא מר. וכמ"ש בערוך ערך גד ט'. לענה ת"י מריר כגידין ע"ש עוד כמה ראיות. ועיין בבמדבר רבה פרשת י"ט סימן כ"ב:

הקול שהיה כח בו. דיבור שיצא מפי הקב"ה קול ה' בכח שהיה בו כח אלהי ודרשה זו במדה ו' ע"פ מדה ט"ו וי"ז:

רואים את הקולות. כבר הביא פסוק זה לראיה שהיו שם קולות הרבה ועתה הביא עוד לראיה על מ"ש שלא ינזקו ממ"ש וכל העם רואים באופן שהיו כולם רואים בלא נזק וקלקול וכן ממ"ש בס"ד וירא העם וינועו וכו' אך בלא נזק רק גרם להם פחד ה' ויראת ה' לחיים וזהו ויעמדו שיכלו לעמוד:

ג' קולות. ב"ר ס"ו ס"ז עי' מש"ש בשם הפר"א:

היום. פי' השמש שעושה פעולת היום וכן מ"ש הכוכב פי' השמש וה"ה כל הכוכבים ובב"ר שם לא גריס ליה וה"ג שם היום את סבור שהוא שף ברקיע ואינו אלא כמסר הזה שנוסר בעץ ושף פי' שהולך בנחת ובשתיקה כמ"ש וילך שפי ומסר פי' מגרה:

יש אילן ששרשיו וכו'. עי' ב"ר סוף פי"ג:

והנפש. בב"ר שם באריכות והביא מעשה לראיה:

משה שומע וכו' ואהרן וכו'. ומי שהיו באמצע לא היו שומעים כלום תנחומא וילקוט איוב שם. וזהו ירעם אל בקולו נפלאות עושה גדולות ולא נדע וכאן דורש מדקאמר אצל שניהם בלשון אחד ויאמר ה' אל משה לך וגו' וכן ויאמר ה' אל אהרן לך. ופגשו זה בזה בדרך אצל הר האלהים זה ראיה שהיה הצווי בזמן אחד לשניהם. מצורף לזה מ"ש חז"ל כשנאמרה נבואה לנביא היו גם שאר הנביאים יודעים אלא שלזה נאמר בשליחות ובפרט כאן דבר ששניהם צריכים לה ונאמרה לשניהם ביחד. ואחר כתבי זאת האיר ה' עיני בתנתומא סוף סי' כ"ז וז"ל וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו וכיון שאמר לו כך קיבל עליו לילך מיד נגלה הקב"ה על אהרן ואמר לו לך לקראת משה המדברה וא"כ האמירה לאהרן קודם לאמירה שנאמר למשה שזהו משמעו של לקראת משה שהוא הולך ואתה לקראתו ובהכרח שאמר אז גם למשה שילך ושם כתוב הנה הוא יוצא לקראתך וזה ע"פ מדה ל"ב. ובמדרש שמואל פ"ט אלא בשעה שאמר הקב"ה לאהרן לך לקראת משה המדברה שמע משה בדבור אחד ויצא הרי ראיה למה שכתבתי שהקדים אהרן למשה ודו"ק: