פירוש מהרז״ו על שמות רבה מה:ב

מה כתיב למעלה. עי' ויק"ר פ' כ"ט ס"ה ותבין זה והוא ג"כ ענין סמוכים וכמ"ש בסוף הסימן. ועי' לקמן ס"ג:

עטרה שנתן. עי' פר"א ריש פרק מ"ז. שי"ר פסוק משכני ופסוק כמגדל דויד. מדרש איכה פסוק מה אעידך פסיקתא פר' י' ס"ו ופכ"א ס"ז ופל"ג סי' י' וע' לקמן פנ"א ס"ח. ובמקומות הנ"ל איתא ר"י אומר. עטרות רבי הונא דציפורן אמר זינאות וכאן בשיבוש וצ"ל ג"כ רשב"י אמר כלי זין כמ"ש במקומות הנ"ל ולקמן ס"ג. ומ"ש עטרות דורש ממ"ש כאן את עדים כמ"ש יחזקאל ט"ז י"ג ועטרת תפארת בראשך ותעדי זהב וכסף שהעטרות של זהב וכסף הרי שנקרא העטרות עדי:

זינאות. כמ"ש איוב י"ב מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתניהם במדרש איכה שם בהדיא וכן בילקוט חבקוק. ופירושו מוסר מלכי כנען פתח ויאסור אזור במתני ישראל. וכמ"ש עוד בילקוט שם:

פורפראות וכו' ואעדך עדי. כמ"ש בפסוק הקידם ואלבישך רקמה וגו' ואכסך משי ואעדך עדי ע"פ מדה י"א וזהו מ"ש כאן את עדים. וענין הפורפירא והעטרות כמ"ד חירות משעבוד מצרים בעת מתן תורה והכלי זין כמ"ד חירות מיצה"ר אז והכלי זין נקרא עדי כמ"ש חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך וכמ"ש במשנה שבת וחכ"א תכשיטין הן לו:

האמירך. כמ"ש איכה רבתי פסוק עשה ה' וגו' בצע אמרתו בזע פורפירין דיליה:

כעס עליהם משה. שאחר פסוק ויתנצלו הנ"ל כתוב ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה:

הימנון. פי' במ"ע בל"י שיר של שבח:

שהניח את העליונים. פי' קביעות יחיד המקום שיבואו להתראות לפני כסה"כ קבע באהל משה. דוק והבן:

וצבא השמים לך משתחוים. עיין סנהדרין (צ"א ב') שהשתחויה היא ליתן שלום בכניסתם ע' רש"י שם וע' ב"ב (כ"ה א') וכן הוא במדרש תהלים י"ט על פסוק יום ליום יביע אומר. ד"א כשראה גלגל חמה בא וכורע היה יודע שהוא לילה כוכבים ומזלות משתחוים יודע שהוא יום שנאמר וצבא השמים וגו' וכאן מפורש שההשתחויה של השמש בבוקר ביציאה חולק על הנ"ל:

מה כתיב שם. עתה חוזר לענינו שהתחיל בריש הסימן מה כתיב למעלה:

כשיהיה פניך כעוסות. דורש ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים ולא פי' מה היה הדיבור דורש שהיה הדיבור תיבת אלו פנים אל פנים דורש על הכעס כמ"ש פני ילכו. וכמ"ש פני ה' חלקם. ועל הרצון כמ"ש באור פניך יהלכון וכמ"ש יאר ה' פניו וגו' ישא ה' פניו אליך. ופי' פנים משלים לפנים מה שחסר בפנים זה ישלים פנים אחר וזהו מ"ש ושב אל המחנה ופי' ע"פ מדה ט' שע"י דבור פא"פ כשאני בכעס אתה תהיה ברצון ושוב אתה אל המחנה ועל כן ושב אל המחנה. או שדורש א"ת ושב אלא שוב וכן משמע בסוף הסימן ובסי' ד' וכן הוא בהדיא בתנחומא כאן סי' כ"ז ובתד"א ח"ב פרק ד'. ובתנחומא מסיים כאן כמ"ש בסוף הסימן אך כאן במדרש מפסיק בדרשה של חשבתי ימים קודם החתימה:

יושבת אני ומחשבת. עיין איכה רבתי פסוק אזכרה נגינתי:

לכמה שנים וכו'. ועתה ארכו השנים יותר מכל אלו. וזהו מ"ש בפסוק הסמוך לפסוק חשבתי הנ"ל אזכרה נגינתי וגו' הלעולמים יזנח ה' וגו' עד ואומר חלותי היא שנות ימין עליון. והנה החולי אינו שינוי ימין חלילה כי החולה מתרפא ושינוי ימין לא ניתן להתרפאות והם ב' כתובים מכחישים מדה ט"ו ומכריע ע"פ מדה ט' שאומר דרך חקירה וספק ואומר אם חלותי שכל מה שמגיע לי הוא דרך חולי הדבר ידוע שרוב החולים מתרפאים כל זה נכלל בתיבת חלותי ואם שנות ימין עליון לא ניתן להתרפאות וצרתי צרה בהחלט. ועי' באיכה שם ביתר ביאור וגם מעט בא"א. ור' אלכסנדרי בא להכריע ע"פ מדת ממעל חלותי מלשון ויחל משה. וכן חלו נא ועי' לעיל פמ"ג ס"ג בא"א. פי' חלותי. ענין התפלה גרם השינוי של ימין:

השכח חנות. משמע שכבר הבטיח לחנות אלא ששכח. ודורש ע"פ מדה י"ז שמפורש וחנותי:

לשון יוני אפס הניח. כי תיבת אפס בתנ"ך יש שמשמעו תוהו ואין. ויש שפי' אך ואולם. ויש שפי' שכלה ותם אחר שהיה ולזה כוון כאן והביא ראיה מלשון יוני ועי' ב"ר פמ"ד ס"ד אפס הניח. וכן הוא במ"ע אפס בל"י עזב:

ולא יוסיף לרצות. משמע שכבר הרצה אלא שלא יוסיף והיינו שכבר הרצה כאן:

תרתין אפין מזגין. עי' ד"ר פ"ג סי' ט"ו:

שוב אל המחנה. הוקשה לו מ"ש פנים אל פנים ושב אל המחנה וכי מה ענין ושב אל המחנה למ"ש פנים אל פנים ע"כ דורש ע"פ מדה ט' שאחר שאמר פנים אל פנים שהיה הדיבור פנים אל פנים כנ"ל והשיב לו הלא אתה כעסת תחלה תתרצה תחלה והשיב לו זהו התחלת ריצוי ושב אל המחנה א"ת ושב אלא שוב אל המחנה הֵיֵה אתה ברצון כשאני בכעס עדיין:

ראה שאין אתה. לשון התנחומא ראה שאפילו בשעת כעסך אתה מפייסני ודורש סמוכין שפסוק ראה אתה אומר אלי סמוך לפסוק ושב אל המחנה: