פירוש מהרז״ו על שמות רבה לו:ד

כי עבודת הקודש עליהם. ובכללם הארון שנקרא ארון הברית אדון כל הארץ הרי כאלו סבלוהו כ"י:

והיה כנוח כפות רגלי הכהנים. משמע מיד שהניחו כפות רגליהם במי הירדן נכרתו המים וכמ"ש שם בסמוך ורגלי הכהנים וגו' ויעמדו המים. ואח"כ בסוף הענין פסוק י"ח כתוב ויהי בעלות הכהנים וגו' מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מן הירדן למקומם שזהו מ"ש בפסוק ט"ו ויעלו מן הירדן שהרי לא באו אל תוכו וכמו בתחלה כנוח כפות רגלי הכהנים במי הירדן כך בסוף נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה בחזרה. והרי רוחב הירדן שעל כל גדותיו מפסיק בין הכהנים עם הארון ובין כל העם שכבר עברו. וכן הוא מפורש בברייתא בסוטה (דף ל"ה א') ויהי בעלות הכהנים וגו' נתקו כפות וגו' נמצא ארון ונושאיו והכהנים מצד אחד וישראל מצד אחר נשא הארון את נושאיו ועבר שנאמר ויהי כאשר תם כל העם נעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם עכ"ל ודורשים פסוק ויעבור הוא פסוק י"א ע"פ מדה ל"א אחר פסוק י"ח וכאן קיצר וסמך על המבואר בגמרא הנ"ל:

הארון סבל. פי' שתמיד סבל אותם באשר נשאוהו ומ"ש אלא הוא סבלן שנאמר נתקו. פי' שכאן מפורש שסבלן כאשר ביארתי לראיה שתמיד היה סובלן:

ולא היו יכולים בני קהת לעבור. משמע שבני קהת שנשאו אותו תמיד נשאו אותו עתה ג"כ ואח"כ אמר לו הכהנים סבלוהו וכמפורש בכל הפרשה שהכהנים סבלוהו וכמפורש בסוטה (דף ל"ג ב') בכל יום הלוים נושאים את הארון והיום נשאוהו הכהנים שנאמר והיה כנוח כפות רגלי הכהנים ולא בני קהת ואפשר שלזה כוון המדרש במ"ש ולא היו יכולים בני קהת לעבור היינו ביום זה לא היה ראוי שיעשה הנס ע"י הלוים אלא ע"י הכהנים:

הקב"ה משמר. מונה מ"ש בריש המאמר בד' דברים נתאווה א' מה שסבל הארון את סובליו ב' ששומר הכל וצוה שישמרו במשכן ג' שמאיר לכל וצוה שיאירו. והנה פתח בד' דברים וחתם בג'. ובתנחומא כאן ס"ס ב' חושב ג' דברים ולא הזכיר מספר הדברים. ותחת מ"ש כאן שומר הכל חושב שם זן את הכל ואתה מצוה את קרבני לחמי לאשי ויתכן שגם המדרש כוון לזה. ועי' בספרי מדרש תנאים בליקוטים וחידושים: